זגרב, אופטיה וגוגל

אני לא מבינה, למה אתה מתעקש שאני מדמיינת את זה?

זה נראה לך הגיוני מה שאת מספרת לי?

זה אולי לא הגיוני אבל אני לא משקרת, הכל אמת זה מה שקרה.

איך את מסבירה ליוויתן שמדבר עברית?

בקלות, התפללתי ובכיתי לאלוהים שיעזור לי ופתאום אני שומעת אותו מדבר, אני נשבעת לך.

אז מה הוא אמר לך?

אמר שאין לי מה לדאוג ושהוא יביא אותי לחוף מבטחים.

הליוויתן אמר לך את זה?

כן, תגיד מה קשה להבין כאן, למה אתה נטפל לליוויתן , אולי כדאי שתעשה משהוא עם הבאג של גוגל לפני שיקרה אסון נוסף?

הה, כן הבאג של גוגל… את מבינה שאם את ממשיכה בכיוון הזה את תשארי כאן עוד הרבה מאוד זמן.

בבקשה ד"ר, מאיפה שאני אמציא סיפור כזה הה? לא כתוב באיזה ספר שאם זה נשמע כל כך דמיוני זה חייב -להיות אמיתי?

רום יש גבולות גם לדמיון, תראי אולי זה נובע מלחץ – אני מבין שהתחתנת לא מזמן.

כן עם שימי, אהוב נפשי, אתה יודע שהממשלה הקפיצה אותו מסין לדובאי אבל איך שהוא חוזר הוא…

ששש, רום, ששש – את תבריאי לפני שהוא יגיע אל תדאגי…. אני אספור עד עשר ותישני קצת…אחד, שניים,שלוש, ארבע……תשע, עשר.

את בבית שלך ברמת גן, המרפסת פתוחה אל מול שיחי הבוגנווילות הורודות שבגבעת נפולאון – עכשיו ספרי לי איך הגעת לחוף באשדוד, קחי את הזמן ואל תחסירי פרט.

אז אני בבית שלי, בדיוק סיימתי סנדוויץ' אבוקדו עם בצל ירוק, מלח ופלחי לימון דקיקים שהטלפון מצלצל. אני עונה ויוצא שזה שימי בעלי שמתקשר אלי מסין ואומר לי שהוא אוהב אותי מוות ומתגעגע אלי תהומות אבל לצערו הוא לא יחזור מחר משום שהממשלה מקפיצה אותו ואת כל שאר הסוכנים לדובאי. מייד איך שהוא מוסר לי את הבשורה הוא חוזר לעניין של כמה הוא אוהב אותי ומת עלי וטאראראם אחד גדול רק שאני הפסקתי לשמוע אותו כי התחלתי לטחון במוח מה הקשר בין שימי שלי, שהוא סוכן בדי-משי לבין ממשלת ישראל ואיך קורה שמאז שהתחתנו הוא מוקפץ כל שני וחמישי לארץ אחרת. אז אני סופרת עד חמש לפני שאני צוררת שאלות מעומק העצבים שלי ששימי מבטיח שאם הוא חוזר הביתה בשלום הוא מפצה אותי בטיול לכל יעד שבא לי. אז מה אגיד ומה אומר – שימי הוא הגבר של החיים שלי באמת באמת, והוא, איך אומרים, יודע לעצבן אותי מאוד אבל גם להרגיע אותי מהר – לכן במקום לצעוק לו שאני מצטערת שבכלל התחתנתי איתו ואפשר היה להזדיין חופשי-חופשי גם בלי טבעת על האצבע – שתקתי והתיישבתי מול המחשב לתכנן את הטיול הקרוב בעזרתו האדיבה של גוגל אֵרְט' גירסת הטְרִי-דִי.

בכללית, לא היה לי מושג לאן בא לי לנסוע לכן החלטתי להסתמך על המזל. וכך, אני עוצמת עיניים ומשליכה 2 סַמַנים צהובים בצורת נעצים שאחד פוגע בבודפשט שבהונגריה והשני באופטיה שבקרואטיה. ואני, שמעולם לא ביקרתי לא בעיר הזו ולא בזו הייתי מבסוטית עד השמיים ומייד עשיתי שמור ייעד. אחר-כך Cntr+Alt+A שזה כניסה לסימולטור טיסה שפתאום הגלובוס של גוגל מסתובב מסתובב מסתובב יוצא מהמחשב בספין מטורף ושם לי זפטה חזקה בין העיניים. לא עוברת דקה שאני מרגישה שקר לי וקופא לי נורא ואני מוצאת את עצמי, לא פחות ולא יותר, על הפלסטיק הצהוב של הנעץ שהיה תקוע על גג הפרלמנט של בודפשט. אז, זה לא שהפלסטיק שינה מקום, הוא נשאר על הגג – זה רק שאני הייתי תלוייה עליו. אני נשבעת שלא היה לי זמן לעכל מה קורה לי שאני פתאום עפה מהסַמְנָעָץ הזה לסַמְנָעָץ השני, ההוא שבקרואטיה.

אלוהים! כשאני חושבת על זה….. זה לא שקשרו אותי בריתמת באנג'י או שמו לי קסדה על הראש. כלום. נדא. אני מעופפת בלי מצנח, בלי שום דבר שיחזיק אותי מנקודה א' לנקודה ב' בכל דקה ובכל פעם אני תופסת בסַמְנָעָץ של הונגריה או קרוטיה – אותן מדינות שלפני דקות ספורות שמחתי לבקר.

עכשיו, לפני שהתחתנתי והפכתי לשברירית ומתחשבת, בסיטואציה הזוייה שכזו, מזמן הייתי משחררת קללה תלת מימדית ועסיסית על סרגיי ולארי מגוגל ונשבעת להתנקם בהם על ה"טוּר דֶה מָה וּי" או באנגלית "טָיים אוֹף מַיי לַייף" שהעניקו לי אלא שהבטחתי לשימי, אהוב נפשי, שאני מפסיקה לקלל (עם כולם הסליחה).

אוקצור, אני קופצת מפה לשם, בודפשט, אופטיה, בודפשט, אופטיה, בודפשט, אופטיה שכבר יש לי בחילה ובכל זאת אני לא מאבדת עשתונות ומצליחה להבין שאיכשהו נתפסתי לתוך מציאות וירטואלית אללא-אוסטור וששום דבר לא יכול להציל את המצב חוץ מאיתחול. המצחיק בכל העניין הוא שברגע שחשבתי על זה אני שומעת זטססססס ארוך ליד האוזן ואני מתחילה לצלול למטה למטה לכיוון הים האדריאטי של קרואטיה. לתומי חשבתי שסגרתי את הפרשה ואיכשהו אני יוצאת מזה בקטע של צלילה לים, שחייה לחוף וטיסה ב"אַייר זְבָּאבִּיר" מזגרב לתל-אביב אלא שלא צַפיתי את הליוויתן שחיכה בפה פעור למטה בים ככה שלא היתה לי ברירה ונבלעתי לתוכו או שהוא בלע אותי – אבל זה באמת לא משנה – כי בכל מקרה, בתכלס, הייתי בבטן שלו. אז קראתי "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" ופתאום אני שומעת אותו קורא בשם שלי ואומר "רום אין לך מה לדאוג אני אביא אותך לחוף מבטחים". הליוויתן..הליוויתן דיבר אלי מהבטן שלו ועוד בעברית.  אז פה זה היה קצת מוגזם והתחרפנתי, כבר לא יכולתי להחזיק את הפאסון "אִשתו של" והתחלתי לרעוד מפחד – כי זה משהוא אחד להיות אשת מחשבים מעופפת אבל זה לגמרי משהוא אחר להיות אוכל לדגים שמדברים עברית.

רום, רום.. אני אספור עד עשר ותתעוררי…  שבע שמונה תשע, עשר.

ד"ר? ד"ר? מה קרה? אני בריאה? שימי בא?

רום יקירה, הוא יבוא לבקר אותך בין לבין הנסיעות שלו אל תדאגי.

אתה יודע ד"ר אני הבנתי את זה, שימי עובד במוסד, עכשיו שאני עושה חישובים זה מסתדר עם הקטע של סין, דובאי והממשלה. מוזר הה?