טיפסתי על ההימליה 2

שירת צפורים ושקשוק של מים זורמים היו הקולות הראשונים ששמעתי כשהתעוררתי. אור זהוב של שקיעה בצבץ דרך וילון ארגמן שעיטר חלון ארוך. החדר היה גדול ומנוכר. בהתחלה לא הבנתי איפה אני ומה אני עושה בחדר שינה לא מוכר. הייתי שרועה על מיטת אפיריון בעלת ארבעה עמודים מגולפים בצורות של נחשים, מעלי היתה פרושה כילה לבנה והיא היתה שזורה בחוטי משי זהובים, החדר היה מואר קלושות מה שאיפשר לי לראות שעל השרפרף ממול מקופלים להם מכנסי הג'ינס הכחולים שלי, סוודר שחור, חזיית מינימייזר, תחתון מתחרה שחורה ומעל הכל כובע גרב עשוי מצמר כבשים. המשכתי לסרוק במהירות את החדר הלא מוכר, בשידה שלצידי היתה מזרקת שאנטי קטנה שטיפטפה מים וגם האירה באור סגלגל, לצידה שעון שהורה על השעה חמש שלושים וחמש  וממש לידו התפזרו שני אטמי אוזניים.

מוזר.

הראש כאב ולחץ עלי, הנחתי את ידי וכשמיששתי הרגשתי שהוא עטוף בתחבושת. עצמתי עיניים בתקווה שכשאפקח אותם אהיה במיטה שלי, אלא שבמקום יצא לי דווקא להזכר בממוטה ההוא שריסקתי לו את הביצים ובחבר שלו שהעביר אותי במכה עורפית למוד צמחים, מייד אחר- כך עלה לי שאול למחשבה וברגע הזה בדיוק שמעתי דפיקה בדלת ומישהו שקורא…

"רחל? התעוררת? זה אני שאול, קומי מותק אין זמן, צריך למהר קדימה קדימה".

רחל? למה הוא קורא לי רחל? למה? ותוך שאני תוהה, ביקשתי רגע להתלבש ומייד אחר כך פתחתי לו את הדלת ושאלתי למה רחל? מה רע ברום?

הוא נעמד שם בגוף של תלפיות, בבגדי מעצבים וחיוך שחשף שיניים עם חריצים צהובים.  אחר- כך אמר בקול נעים "התעוררת? ורחל – זה כי זה הכי מתאים לך"

ואז עבר לעסקים

 הוא פרש לפני צילום של בניין הבורסה ברמת גן ובטוש אדום סימן עיגול על אחד החלונות בקומה האחרונה ואמר…

"אנחנו עולים מהמדרגות האחוריות עשרים ושתיים קומות, אחר-כך נזחל בתעלת המזגן עד לחדר מאתיים עשרים וארבע, אני אעזור לך לפתוח את התריס אקשור לך חבל מהמותן ואת תעשי בדיוק מה שלמדת לעשות בטיבט – תגלשי".

זהו הלך עלי, לא עזר לי שאמרתי שהמקום היחיד שגלשתי בו זה באתרי אינטרנט וזה שסיפרתי בבלוג שלי שכבשתי את האוורסט הכל שקר בשביל הרושם. הוא השתיק אותי בשששש ואמר שהוא מבין שאני חוששת אבל אין לי ברירה זה או אני או החיים שלי.

זה בשל זה ששתקתי ונתתי לו להמשיך לדבר. והוא ממשיך…

"אז את יורדת בזהירות לעבר שולחן מהגוני ונעמדת על מגן העור שלא יהיו סימני שריטות  מהעקבים. בזהירות את מסתובבת ככה שהפנים יהיו בכיוון הציור של פיקאסו ויורה קרן לייזר אדומה אל האישון, מייד איך שתפגעי בּול במרכז העין תפתח מגירת סתרים בשולחן מהצד הימני, מתוכה את לוקחת את השקית השחורה ומטפסת אלי בחזרה"

אז אני שאוטוטו מתעלפת מכאבי ראש ואין לי ממש כוח להתווכח איתו ומצידי אם הוא אומר שמתאים לי שם  כמו רחל אז תפאדל על הזין שלי – זה לכן שהחלטתי לזרום איתו ועם השוד שהוא מתכנן לי.

***

השעה 23:00 פחות רבע. חושך תנים בחוץ ואין אפילו חצי ירח שיאיר לי את המקום. הגענו לפני חמש דקות – שלוש שעות לאחר המועד המתוכנן לשוד. איחרנו בגלל שאול ששם את כובע הגרב על הראש מייד איך שנכנסנו לב.מ.ו. ובכך משך את תשומת ליבה של הניידת הלבנה שפיטרלה לאורך איילון דרום  וזה מה הוביל  למרדף אחרינו עם אורות כחולים וסירנות. אחרי עשר דקות של הזעקות, סללומים, חאראקות ועקיפות במהירות שהורידו לי את הלב לתחתונים צרחתי עליו שיעצור כבר כי מתפוצץ לי הראש. זה רק אז שהוא ויתר ועצר אבל לא לפני שהוא קילל ואמר שהוא מרגיש שזו היא ושהיא עושה לו הכל בכוונה לשגע אותו.

זו היתה הפעם הראשונה שפגשתי בה.

קראו לה מאי שטרודל.

סיפרו שלפני שנים היא היתה בחורה שלווה, אחת שרוקדת על גגות לאור ירח. אמרו שהיתה מלכתם של כל הרגשות ובעיקר נסיכת האהבות אבל יותר מכל אמרו שהיא היתה אשת המילים אבל מהיום שהאקדמיה ללשון החליטה ששטרודל הופך בעברית לכּרוּכִית היא לגמרי התחרפנה, החליפה מקצוע, הפכה לחוקרת ונשבעה לנקום בכולם.

מאז כולם קוראים לה מאי החוקרת הזועמת.

אז מבחינתי זו היתה הפעם הראשונה שפגשתי בה אבל שאול הכיר אותה טוב טוב, הוא בכלל חשב שהיא שמה אותו למטרה ועוקבת אחריו לאן שהוא הולך זה בשל זה שהוא ידע מראש שזו היא עוד לפני שעצר. וכך כשהיא מתקרבת אלינו הוא מייד אומר לי בלי להזיז את השפתיים

"תגידי לה שאת עכשיו האישה שלי ושאנחנו נוסעים לבקר חברים, תחייכי אליה ובלי קונצ'ים ככה שהיא תאמין"

אז מאי הזועמת הגיעה אלי ואני ככה מחייכת ושמה לה כמה קריצות שתבין שאני קורבן אבל היא בשלה הוציאה בלוק רפורטים וכותבת..

1 – נסיעה ברכב מזוהה עם מסיכת בּוּלוּלוּ על הראש מהווה עברת חוק "על ראש הגנב שלוש  נקודות"

2 – ביצוע עקיפות עם יד על החלון –  סיכון ציבורי חמור ע"פ סעיף "אֶמ-אֶמוֹ ואין עלי בּדָאָווּין" 4\א'

3 – סללום וחאראקות שלא במדרונות שלג עבירת חוקים בלתי כתובים, תקנה לא ממוספרת.

4 – הסעת נוסעת עם טיקים בעין שמעלים לי את סעיף רואים 66  ב'

אז באמת, אם שאול לא היה מתווכח איתה על כל אחד מהסעיפים אולי לא היינו מאחרים ונכנסים אל תוך הלילה, אבל לא, הוא לא יכול היה לשתוק לה. עכשיו הוא עצבני כי הוא הבין שזה מה שיביא לו קורס נהיגה מונעת. וככה אחרי שעייף אותה ועייף אותי הוא סוגר את החלון אבל לא לפני ששמענו את מאי אומרת שכדאי לו לחתום על טופס הגירושים כמה שיותר מהר כי היא סיפרה הכל לציון.

 עכשיו 23:00 פחות רבע, אנחנו מאחורי בניין הבורסה, שאול לא מפסיק לשגע לי את השכל עם הקורס לנהיגה מונעת שהוא הולך לעבור וגם על זה שעשה טעות גדולה ושמכל הבנות שרדפו אחריו בעולם הוא בחר להתחתן דווקא עם שוטרת שבנוסף לזה שהיא זועמת היא גם שטינקרית ועכשיו שהיא סיפרה לציון אחיה ואחרי זה יכול להיות שכל המבצע הזה נדון לכישלון.

בחייאת, כאילו אין לי מה לעשות בחיים, אני משתתפת בשוד שלא אני תכננתי ואני גם שומעת ששאול בעצם היה נשוי לאחותו של ציון כרוכית מאור יהודה. להגיד שנבהלתי יהיה נדוש לאור האירועים האחרונים אבל בואו נאמר שעכשיו אני לא קורצת באופן רצוני ושזו פעולה שהעין השמאלית שלי לקחה עליה פיקוד. מהרגע הזה לא הפסקתי למצמץ ולקלל בלב.

"טוב" הוא אומר וממשיך "אנחנו נמשיך בתוכנית ושאלוהים יעזור לנו".

וכך יצאנו מהרכב ועלינו את עשרים ושתיים הקומות במדרגות ברזל מסולסלות, שאול עזר לי לפתוח את פתח המזגן שבתוכו, לפי התכנון, אנחנו אמורים לזחול. זחלנו בו כרבע שעה עד שהגענו לחדר מאתיים עשרים וארבע, פתחנו את התריס, שאול קשר לי ריתמה למותניים והוריד אותי בזהירות מירבית עד שנעמדתי על העור שהונח על שולחן המהגוני העתיק.

וככה, איך שאני מסתובבת לאט לאט לעבר התמונה של פיקסו ושולפת את אקדח הלייזר שלי שאני רואה אותו.

את ציון.