טיפסתי על ההימליה 3

מהרגע שראיתי אותו נחסמו לי כל הצ'אקרות. לא יכולתי לחשוב, לא יכולתי לתכנן או לזוז. עמדתי דום ברגליים רועדות. דפיקות הלב שלי גברו עם כל שנייה שעברה, הראש התפוצץ לי מכאב פתאומי אבל לשם שינוי שתקתי ולא התלוננתי. הבנתי שאני במלכוד, וידעתי שאני חייבת לפעול – זה עכשיו או לעולם לא. ברקע אני שומעת את שאול צורח בקול "סליחה ציון לא התכוונתי, זה הכל בגללה" ואז רחשים שספרו לי שהוא בורח. זה יכול היה להסתיים אחרת אילולי שרט את הפח עם הגורמט שענד ביד. על כל פנים, אלו היו פני הדברים, החריקה הנוראית הפעילה סירנה בשבלול האוזן הפנימית שלי – מה שגרם למשקולות האיזון שלי להתערער עד שאיבדתי את שיווי המשקל

ונפלתי.

על ציון.

כך יצא שבאתי באוייבי בעודי באיבי. מעוצמת הנפילה השכבתי אותו בהפתעה על הרצפה הקרה – בין שולחן המהגוני האדום לבין דלת המבואה. ברגע הזה חשבתי שחזרו לי האנרגיות הטובות ובאה לי הזדמנות משמיים כדי לברוח. רציתי לנצל את המומנטום ולהתנתק, בי נשבעתי, עשיתי מאמצים נואשים לדחוף אותו ממני כדי לנוס עם נפשי – אלא שממש כשהתכוונתי לקום "ציון הקטן" התעורר בחום ואני התחלתי לאבד שליטה, החייה שבי החלה לפעום, רציתי להשתחרר מהכבלים הפוריטניים שלי ולטרוף אותו בו במקום. על כן בלי שום תכנון מוקדם, בלי קטע של נעים לא נעים בלי שום מחסומים בחרנו לנצל את מה שניקרא בשפה עדינה תורת הנתינה והקבלה.

מהון להון אני מעדיפה לא להרחיב יתר על המידה – היה מה שהיה – הוא התמסר לי במהרה ובקלות יתרה ואני הוספתי לי תואר בשירה תוך כדי דהירה.

זהו.

עד כאן הייתי עדיין ערה.

שנייה אחר-כך, היא מגיעה כרוח סערה. בדיוק בזמן שהחלפנו לתנוחת "שוד במערה" שמאי הזועמת נכנסה כשלצידה שאול כפות באזיקים עם אף שבור וסימנים כחולים בפנים….

זה כל מה שהספקתי לראות לפני שהדלת נכנסה לי בראש, באותו הרגע נעלמו לי הצלצולים באוזנים וחזרתי לשמוע איך הפעם גם מאי וגם שאול מבקשים מציון סליחה.

זה היה נורא אבל רק לשנייה אחת, מייד אחר-כך איבדתי את ההכרה.

***

כשהתעוררתי הוא קרא לה שתביא את הרופא מייד. היא שמעה ועשתה, אחרי דקה חזרה עם זר גבוה בחלוק לבן וסטטוסקופ סביב צאוורו. לא, הוא לא היה לי מוכר בכלל, לעומתו השחום שעמד לצידו וזו שהביאה אותו, שניהם היו מוכרים והעבירו בי תחושות שכולנו באיזשהו מקום מעורבים.

שאלתי את הדוקטור בקול רפה ובבהלה גדולה איפה אני ומה קורה איתי. הוא ענה לי שאין לי מה לדאוג ושהכל יהיה בסדר.. אחר- כך שאל אם אני זוכרת איך קוראים לי.

חשבתי מעט ומתוך עירפול עניתי לו שקוראים לי וואחש, רחל וואחש. הרופא היה מבסוט כששמע, הוא אמר שזה סימן טוב ושאני לא חייבת לזכור את הכל וזה יחזור לי לאט לאט.

אבל אני לא הייתי זקוקה לגירוי נוסף, מהרגע שנזכרתי בשמי הכל צף בבהירות ומייד התחלתי לספר לו מה שקרה… פרט פרט בפרוטרוט.

זה היה כשנסעתי לטיבט לכבוש את העולם למען העם. אחרי שבוע של קורס טיפוס מזורז עליתי על פיסגת ההר. כשתקעתי את דגל ישראל עמוק עמוק באדמה התרגשתי נורא ונעתקה לי הנשימה. באותו הרגע זה הרגיש לי בדיוק כמו היום ההוא על הירח, אז כשעשיתי את הצעד הקטן למען האנושות.

אחרי מנוחה קלילה החלטתי לחזור כשעדיין אור, אז החלקתי במהירות במדרונות ההרים המושלגים עד שהגעתי בחזרה לביקתה. איך שנכנסתי כולם מחאו לי כפיים והיתה אחת שאפילו אמרה לי שאני מלכה.

זהו, אחר-כך עליתי לחדר, שם פגשתי את שאול החבר של ציון, שסיפר שציון מתכנן לי הפתעה ורוצה שאני אבחר את היהלום הכי גדול מהשקית השחורה שלו. אני קצת כעסתי שציון שלח את שאול לבקש ממני נישואין אבל כנראה שזה לא הפריע לי לישון משום שקמתי למחרת כבר בישראל..

אניוואי, בערב הלכתי עם שאול לבחור לי יהלום, בדרך פגשתי את מאי אחותו של ציון שדיי התעצבנה על שאול בעלה שקילקל לי את ההפתעה ובשל זה היא דפקה לו קורס נהיגה מונעת.

אז אנחנו במשרד שפתאום משום מקום מגיעים סוסים…

איך שאני רוצה להמשיך ולספר לו על החוויות עם הסוסים שציון מתערב עם דמעות בעיניים ואומר לדוקטור

–  נראה לי שהיא קצת הוזה, אבל אתה תסדר הכל נכון? תן לה את הטיפול הכי טוב – כסף זה לא אישו.

כששמעתי אותו הבנתי שהוא חושב שהתבלבלתי, אז נשבעתי לו ואמרתי, "ציון כפרות, היו סוסים במשרד, אני נשבעת שדהרתי על אחד, בהן צדק, אתה חייב לבדוק מותק, בשבילי".

זה היה ברגע הזה שמאי החליטה להתערב גם היא ואמרה לציון שאם הוא ממשיך בתוכנית להתחתן איתי היא עוזבת את המשטרה ושישכח ממאפיה של שוטרים, שיחפש כבוד במקום אחר ושהיא לא תשלח לו יותר ליווי באירועים. את כל זה היא אמרה.

אחר-כך היא שתקה וחיכתה שהוא יחליט….

היא דיי הרגיזה אותי שישר החזרתי לה שזה לא יפה האולטימטום הזה. ובכלל לא נעים לי שהיא מקלקלת לו ולי את המזל בחיים. אחר- כך הוספתי שאם היא חושבת שאני אעבור על זה בשתיקה אז היא טועה. זה בשל זה שהבטחתי לה שבטיול הבא שלי לאפריקה אני מתכננת לקחת אותה איתי לצייד ואני אברח…כן אני אברח ואשאיר אותה בתוך סיר להתבשל בחום.

עכשיו זו אני ששתקתי וחיכיתי שהוא יחליט…

אבל במקום שמישהו ידבר וירגיע את העניינים הסוערים ביני לבין מאי – הרופא החליט להזריק לי משהו לווריד. וככה תוך שאני מרחפת בין גלי אלפא לגלי גאמה שאני מבינה שטעיתי בעניין הדהירה על סוס, זה בכלל היה בתוך F15 באמצע טיסת ריגול מעל שמי תל-אוויר.