סין בשליש מחיר 2

אז אנחנו מעופפות באוויר.

מבין שתינו אני היחידה שצורחת עד שהלב שלי מתפוצץ, ליאת עדיין בהלם, היד שלה חופתת בחוזקה את השיער הארוך שחור של הסינית והיא אינה מסוגלת לדבר מבעתה, אבל העיניים שלה שהתעגלו פתאום והפה המתוק הזה שנשאר פתוח הם שסיפרו לי מה באמת עובר עליה.

וכמו שאנחנו צוללות למטה, אני שומעת את צ'ונג לי ה"פְלָייט אָטֶּנדֶנט" איך שהיא בוכה מכאבים  ובין לבין היא גם מבקשת שנשמור לה על השיער שגידלה מהיום שנולדה, ושהיא סולחת לנו למען העתיד.

עלק, אין לנו מה לעשות?! היא נמצאת למעלה במקום בטוח, אנחנו למטה בצניחה חופשית ומהמקום הזה אני לא רואה שום עתיד – אז אנחנו עוד צריכות לדאוג לשיער הארוך שלה?!   ואני? כל מה שאני חושבת עכשיו זה שמזל שליאתי קירקפה אותה אחרי שהיא סיפרה שצריך לדבר עם השטיח ולא לפני כן.

על כל פנים אנחנו עדיין גבוה גבוה בשמיים אני נשכבתי באוויר על הבטן  כשהידיים פרושות לצדדים ליצור התנגדות אווירית, הרוח חזקה והבגדים מתבדרים . ליאתי נופלת כמו אבן.  הלב שלי דופק חזק מהפחד שאשאר בלעדיה ורק מתוך המחשבה הזו, שהתחלתי לדבר אל השטיח.

בהתחלה ביקשתי בעברית ש"יפתח עלי שיפתח", אבל לא קרה דבר אחר- כך בקשתי את אותו הדבר באנגלית וגם אז לא קרה דבר, זה רק כשאמרתי לו בשפה סתומה "אִיפתח אִיל טָּאפִּי יָא חְבִּיבִּי דיָאלִי" שהפרסי נפרש תחת גופי, ותוך כדי כך הוא מתחכך משתפשף ומתגרה בי ללא רחמים – המגע הזה כמעט שגרם לי להתמסר לו לחלוטין אלא שנזכרתי  שאני כולה שוכבת על שטיח – לעזאזל!

עצוב! בחיי שעצוב לי – זה בשעה כזו שאני חושבת על זה שאני אוהבת – איך  לעזאזל הוא מוותר עלי איך? הוא חייב לרצות אותי, הוא הרי יודע כמה אני אוהבת אותו לא? מה קורה לו? מה עובר עליו? איך יכול להיות שטוב לו ככה לבד? איך? אלוהיי האדירים תעשה בבקשה שיאהב אותי.  תעשה שיחשוב עלי. שסוף סוף נתחתן ושיהיו לנו שלושה ילדים. תעשה אלוהים, תעשה…

וכך, תוך שאני מפצירה באל שישמע ויגשים – שמעתי אותו לראשונה

"היי, את לא רואה שליאת חסרה?"

– "מה? מי זה שמדבר?"

"שכחת את  ליאתתתתי"

– "מה ליאתי – מי זה? מי זה? " קראתי

"וואללה איתך את פשוט לא מבינה!….ליאת נופלת…"

– "ווָא" ווָא'י…ליאתי"

יו, כמה נורא, בזמן שאני מעלה משאלות ומשתעשעת בקושיות,  החברה הכי טובה שלי אוטוטו מתנגשת בקרקע, המחשבה הזו זעזעה אותי שנאחזתי בכל כוחי בשטיח ובייאוש פקדתי עליו ואמרתי…

"מָּאשִי, מָּאשִי – ליאתי"

איך שסיימתי לדבר צללנו אליה וכשריחפתי מולה הושטתי לה יד שתעלה, אלא שהיא במקום לאחוז בי שלחה אותי לעזאזל, תפסה בפְרָנזִים של השטיח ועלתה עליו ללא עזרה. זה היה רק כשהיא התיישבה כולה רועדת שהבינה שהיא נמצאת על שטיח מעופף ודפקה צרחה. ברגע הזה לא יכולתי להתאפק והצטרפתי אליה.

אחרי זה החלטתי שזהו זה, אני מוותרת על החומה ופקדתי על השטיח שיחזיר אותי לישראל אלא שהוא כאילו  קיבל חיים משלו, התעלם מדברי והמשיך בטיסה היישר אל תוך ענן ברקים גדול. אנחנו שהתחלנו להבין שצריחות מזמן כבר לא עוזרות לנו שתקנו ועשינו עם כף היד תנועת "בּוּ בּוּ יהיה מה שיהיה" – וכך בעוד אנחנו נכנסים אל נבכי ההבזקים שחשנו במכת ברק מחשמלת ואיבדנו את ההכרה.

מפה והלאה אין לי מושג מה קרה, איכשהו התעוררנו בתוך מרתף של עץ, לידינו החלה להתעורר הסינית ההיא מהמטוס, היא היתה הרבה יותר צעירה ממה שאני זוכרת ומה שהכי מוזר היה שעל ראשה היתה קלועה צמה ארוכה ושחורה, כאילו לא היה אתמול, כאילו היא מעולם לא קורקפה.

צ'ונג לי? שאלתי אותה

אבל היא צחקה ואמרה

"No, I No Choung Lee – She Gand Gand Gand mothe"

"Choung Lee the Flight attendant is your Grand Grand Grand mother?"

"Yes, Choung Lee – Gand Gand Gand Mother flight attendant"

כאן ליאת כבר התערבה ושאלה

"What Choung Lee Flight attendant Grand Grand Grand Mother are you Crazy?"

"No I No Cazy you Wong, I wait you long, Choung Lee leave message"

מייד אחר-כך היא רצה לאיזו למגירה בארונית שליד המיטה שלה מוציאה מכתב צהוב ומתרגמת לנו באנגלית

'בָּאוֹ טִּיאָן' (ניצן מתוק) הבת של הבת של הבת שלי, אני סבתא רבתא שלך  שמדברת, שמעי אותי חמודה….

יבוא היום ואת תיוולדי באושר 'בָּאוֹ טִּיאָן' יקרה שלי, זה יהיה פחות או יותר רגע יחיד ונדיר של אור בחייך הצעירים. כמה ימים אחר- כך המונגולים חוזרים ופולשים לארץ סין. יהיה זה זִינזִיס חַם בנו הצעיר של בן בן בנו, של בן הבלייעל ג'ינג'יס חאן שיביא שוב להרס, הרג, עוני וכאב רב על האדמה הטובה שלנו. אך אנא, בל יפלו פניך 'בָּאוֹ טִּיאָן' מתוקה שלי. הנה אני סבתא רבתא שלך, הנה אני מהעבר שולחת לך אותה אל העתיד, זו עם הרגליים הארוכות והחטובות, כבר תשפר את המצב, אל דאגה, רק שמרי נפשך, השמרי, אל תתני להם לתפוס אותך, גורל העם שלנו בידייך ובידיי הזרה למחצה.

אוהבת אותך

סבתא רבתא שלך

צ'ונג לי.

אני שהקשבתי עד כה בשתיקה התחלתי לדבר לליאת בעברית וזוּבִּי נימוסים והליכות…

– ליאת, את קולטת מה קורה פה?

– רום, נראה לי שהתגלגלנו לעתיד וכולם מחכים רק לך.

– מה זה מחכים רק לי? למה אני? מה לצ'ונג לי ולי? מה היא שולחת אותי לכאן?  מה אני אשמה? קושאלאאימא שלה כולה רציתי לראות את החומה הגדולה אז היא מכניסה אותי לעניינים עם מונגולים?

– אני מבינה אותך אבל את יודעת, אני על זה מזמן איבדתי שליטה.

– כן, אבל, זה בכלל לא מה שהתכוונתי שייצא – עכשיו תראי איך שאני מקללת בגסות.

אז תוך שאנחנו מדסקסות בינינו לבין עצמינו מתערבת 'בָּאוֹ טִּיאָן' הבת של הסבתא רבתא ואומרת

"Quick, Quick, No time tokin –  wokin now"

ומייד אחרי זה היא לוקחת לי את היד ומושכת אותי החוצה רק כדי לגלות שאנחנו נמצאות באיזה כפר קטן ונטוש על פסגה של איזו גבעה.

הכל היה שקט. לא היה אדם בסביבה ואנחנו התהלכנו בו כרוחות רפאים מניחות לה להוביל אותנו בין הרחובות. איך שהיא פונה לעבר סמטת "פּוּ אֶר טוּאוֹ צֶ'ה" התחלנו לשמוע קריאות רמות בשפה לא ברורה, המלוות בהצלפות שוט וייבבות אנשים רבים.

'בָּאוֹ טִּיאָן' מייד התכופפה וביקשה שנסתתר כמוה בין הארגזים….וכך, בעוד אנחנו מסתתרות ראינו את כולם, כל אנשי הכפר קשורים בשלשלאות  ובוכים, מעליהם עומדים קלגסים מונגולים והם צועקים ומצליפים בהם.

– 'בָּאוֹ טִּיאָן' מה קורה כאן? שאלתי באימה.

– אלו המונגולים. הם רוצים לדעת איפה הנקבה עם הרגליים הארוכות – ככה זה מאז השמועה שהצלחת לחדור מהעבר.

ליאת לא האמינה למראה עיניה והיא שעד כה שתקה נמלאה חימה, קמה מהמסתור, נעמדה מולם וקראה..

"תגידו אתם אין לכם מה לעשות בחיים? איזו אכזריות!  יאלללה, קדימה שחררו אותם וואלללה יופי".

לפתע השתררה דממה.

אני נבהלתי ונכנסתי פנימה לתוך אחד הארגזים.

'בָּאוֹ טִּיאָן' שהרגישה שבאה לה בת-ברית אמיצה נעמדה אף היא מולם ותרגמה להם מה שליאת אמרה.

לקלגסים לקח כמה שניות לקלוט מה קורה ומייד אחרי הם פתחו בייללות מלחמה והחלו לרוץ לקראת ליאת ולקרוא – הנה הנקבה, הנה הנקבה.

זה היה ברגע הזה שגם ליאת החלה להבין מה שקורה ואז צעקה אליהם בחזרה…

"חברה זו לא אני, אני בכלל לא קשורה לסיפור הזה, סתם נדחפתי לטיסה הזו, כולה רציתי צומי וחוץ מזה זה בטעות שגם לי יש רגליים ארוכות וחטובות כמו לרום"

אבל 'באו טיאן' מזמן ברחה לבקתה ולא נשארה להמשיך לתרגם להם לכן הם טעו.

אז  זהו – עכשיו אני מסתתרת בתוך ארגז וקלגסים מונגולים רודפים אחרי ליאת במקום לרדוף אחרי.