סין בשליש מחיר 3

נכון לעכשיו אני בתוך הארגז, לא זזה ולא משמיעה קול.

צרחות ה – "אימא'לה הצילו" "אימא'לה הצילו" של ליאת נמוגים לאט לאט ונותר רק רחש קל ולא ברור שמגיע מרחוק, גם שאון נאמני החאן הולך ונעלם, אני עדיין לא מעיזה לחשוב מה קורה שם בזירה של ליאת. הידיים שלי רועדות והנשימה שלי קצרה, אבל אני חיה וזה העיקר. חתיכת תושייה הפגנתי כשהסתתרתי, לא יאמן בשנייה אחת הכל יכול היה להראות אחרת, ברגע אחד יכולתי להיות אני שבורחת מזינזיס חם.

איזה מזל.

וכך תוך שאני מברכת את "אל המזל הטוב" על שסוף סוף הוא מאיר גם לי, שהרגשתי אותו, הוא עצר על רגלי, ייצור אפור ועוקצני. אינסטנקטיבית או אינטואטיבית הבנתי שעכבר מטייל על גופי. מוזר, הוא לא הפחיד ולא הגעיל, להפך, הוא איתגר אותי. בלי לחשוב הרבה תפסתי בפרוותו הקשה והטסתי אותו אל דופן הארגז ומייד אחר כך ניסיתי לשפד אותו – אז תקעתי בעיטה עם העקב ועוד אחת ואחרת נוספת שלפתע אני שומעת…

פסס פסס….. פסס פסס רום, רום דָּיי חכי רגע אל תהרגי זה אני אלי-יה.

– אל-יה? מה אתה עושה כאן בְּתּוּר עכבר?

אהה, עברתי גִּלגּוּל גורלי.

– אבל… אבל… אבל…

לא, אין אבל, תשמעי באתי לעדכן ולהזהיר אותך, הנה את רואה אותי? זה מה שקורה לגברים שלא מתחתנים.

– מה?

כן, היום אני קָּגָ'אוּ העכבר– אני עכבר רום, את תופסת? עכבר? אני?

– מה אתה רוצה להגיד שנשארת רווק?

כן… עכשיו תשמעי לי, אם הוא לא מבקש ממך להתחתן בחמש השנים הקרובות את לוקחת יוזמה ומציעה לו – את מבינה? זה התפקיד שלך בחיים – להציל אותו!

– אבל אל-יה, אתה יודע שאין לי עליו שליטה הוא גבר קפריזי, כזה איש של חופש ואני קצת התייאשתי.

טוב, אני הזהרתי, עכשיו אני אעדכן אותך ומייד הולך, את טְפַאדַל, תעשי מה שתעשי אחותי.

וכך איך שסיים לדבר הוא החל להתרוצץ בצורת שתי וערב, כולו אחוז תזזית הלוך ושוב מעלה מטה לאורכו ורוחבו של הארגז וככל שהרגעים עוברים העץ נעלם והכל סביבי התגלה, אני עדיין מקופלת בין ארבעה דפנות אלא שהן עתה שקופות ויכולתי לראות שבחוץ הכל כבר השתנתה.

– "אל-יה מה עשית, איפה אני?"

– "קדימה, הגיע הזמן שלך? מה את חושבת שככה סתם מגיע אליך עכבר מהעבר? שום דבר לא במקרה בחיים האלו ותזכרי את זה טוב טוב. יאללה ביי הייתי"…

דיי! אני לא מאמינה, ככה בא? ככה הלך? איפה אני בכלל? מה זה היער הזה? ובכלל כל עניין הנישואים מה זה קשור לסיפור? אניוואי לא יעזור לי כלום ואנחנו בטוח לא נתחתן ואיך שזה נראה מפה – אז רום נִתְּקַעַת לעוֹלָם עם 'זינזיס חם' והוא שם – המחשבה הזו הרגישה לי מחנק ונעשה לי כבד שהייתי חייבת לצאת יהיה מה שיהיה.

הושטתי יד אל אחת מהדפנות שמקיפה אותי וכשהנחתי את היד השנייה בדופן המקבילה הרגשתי זרמים של חשמל והאוויר שמסביבי התמלא ניצוצות כחולים ואדומים. ידעתי שאני מתחשמלת ולא ידעתי למה, מה לעזאזל עשיתי בחיים שמגיעים לי כל האירועים האלו? אז אני רועדת ורוטטת במהירות מסחררת, קולות של "טססס טססס טססס" נשמעו מכל עבר. הללו נמשכו כמה דקות וכשהכל הסתיים נפלתי שְדּוּדָה על אדמה עם רוח חיים רק ללא מסגרות סביבי.

לא התייאשתי ולא בכיתי, לא צעקתי ולא קיללתי, לא חשבתי ולא שאלתי… לא עשיתי דבר. לראשונה בחיי אני שוכבת, ככה מוטלת ומשוחררת מכבלים והמוח לגמרי ריק, עדיין לא מבינה אבל לא מעיזה לשאול למה.

וכמו שאני בתנוחה שלי שהתחלתי לשמוע קרב של חרבות מה שגרם לי להזכר בליאת וחשבתי שזו בטח היא שנלחמת במונגולים. מייד קפצתי על רגליי כדי לברוח, הסתכלתי ימינה שמאלה, התרוצצתי מפה לשם אך לא היה לי לאן לנוס לכן נשארתי במקומי וחיכיתי למר גורלי.

היו שם כעשרה מונגולים עם מנהיגם האכזר 'זִינזִיס חם' כולם נלחמו נגדה, אחת, היא לא היתה ליאת לא לא, היא היתה 'בּי-פָּאנְג' (אבן ירקן טובה) מנהיגת המורדים, היו לה עיניים ירוקות מלוכסנות ומהפנטות והיא מכה באוייב בשצף קצף, כל אחד בתורו, קלגס קלגס צונח ומת. בהתחלה לא הבנתי איך בשנייה נקשרתי אליה, זה רק כשהיא קראה לעברי "אימא-גדולה אל תדאגי" שתפסתי שהיא צאצאית שלי וליבי התמלא שמחה.

ליאתי, איפה ליאתי, אני חייבת לספר לה שזה הצליח לי, בסופו של דבר הבאתי ילד לעולם.

ליאת, ליאת…איפה את? ליאתי? קראתי בקול רם.

אלו היו פחות או יותר מילותי האחרונות לפני שפגע בי הפגיון של 'זינזיס חם'. לפתע שמעתי את 'בּי-פָּאנְג' צורחת במנדרינית ומייד עורפת ל'זינזיס חם' את הראש על מה שהוא עשה לי.

רק אז נפלתי.

אבל עוד לא מתי.

***

– 'אימא גדולה' 'אימא גדולה' תתעוררי זו אני 'בּי-פָּאנְג'.

– 'בּי-פָּאנְג'? אבן ירקן טובה שלי אני חייה? בסוף ניצחנו? הצלחתי להציל את סין?

– כן הצלחת, 'זִינזִיס חם' מת. בבקשה "מֵייוּ וֵנטִי" (אל תדאגי) 'אימא גדולה'

– ואיפה ליאתי? ומה זה, מי לימד אותך ככה להלחם? ולמה היית צריכה לערוף לזינזיס את הראש? מְמִי ירשת את האכזריות הזו? ואיך אני יכולה להעלים את שפריץ הדם מהדמיון – תגידי לי הה?

– ששששש תנוחי 'אימא גדולה' הכל יעבור את תשכחי. אֵת ליאתי הצלתי כמעט בהתחלת המרדף. עכשיו היא הלכה עם 'בּאוֹ טִּיאָן' להביא את השטיח שלכן מהבקתה.

***

עוד מעט נעבור את ענן הברקים ומשם נגיע לישראל. ליאת כאן לצידי מנמנמת. 'בּי-פָּאנְג' אמרה שאין לנו מה לדאוג ושאין צורך שנדבר עם השטיח היא כבר נתנה לו הוראות מתאימות. ככה יצא שנשאר רק להרהר על כל מה ש 'בּי-פָּאנְג' סיפרה לי כשנותרנו לבד.

הכל התחיל ברגע שהחלטת שאת רוצה לראות את "צָ'אנְג צֶ'נְג" (החומה הארוכה), כהרגלך פנית לליאת ושאלת אותה אם היא רוצה לטוס איתך לסין. אלא שהיא ויתרה. את שלא צפית את זה כאבת נורא לכן כפיצוי קנית כרטיס לסין במחלקה ראשונה.

בטיסה הזו הכרת את איש העסקים "טָּאי-פִּינג" (שלום גדול), נפגשתם לראשונה בכניסה לשירותים, הוא הזמין אותך להכנס איתו ואת בספונטניות חריגה הסכמת. כך יצא שהתאהבתם במגע ראשון. מאז לא יכולתם להפרד זה מזו, זה היה הצִּ'י שלך, הייתם יִן ויֶאן מתאימים, הוא לקח אותך לראפטינג באגמי הטורקיז גִ'יוֹדְזָ'אי גוֹאוֹ, טיפסתם 7500 מטרים על הר גוֹנגָה, וכשקפצתם באנג'י במפלי מוֹנִי גוֹאוֹ זה היה אז שהוא הציע לך נישואין.

תשעה חודשים אחר כך נולד בנך יחידך 'צוּאּי לִינג' או כפי שנהגת לקרוא לו 'בָּאוֹ בָּאוֹ' (תינוק יקר).

היה לכם בית גדול בהאנגצ'או וחייתם חיים של אושר ועושר.

אני נולדתי הרבה יותר מאוחר ויצא לי להיות בת בתו של בת בת בנו הבכור של בנך היחיד 'צ'ואי לינג'.

זה עכשיו כשאנחנו מעופפות שהכל עולה לי לזכרון. היא היתה מקסימה ואני כל כך התרגשתי ממה שהיא סיפרה שהתגלגלו לי דמעות שקטות. 'בּי-פָּאנְג' שראתה המשיכה ואמרה 'אימא גדולה' אל תבכי בבקשה, את וליאת חייבות לעזוב אותנו ולחזור לישראל, כשתגיעי תדאגי לקנות כרטיס יחיד לסין מחלקה ראשונה ככה שיהיה לי סיכוי להיוולד. בסדר?

***

לא מזמן עברנו את הענן. הברקים הכו בנו שוב, בדיוק כמו בפעם הראשונה אלא שהפעם הזו רק ליאת איבדה את ההכרה, עלי זה לא עבד – המשכתי לחשוב עליו, על "טָּאי-פִּינג" בעלי לעתיד ועל 'בָּאוֹ בָּאוֹ' הבן היקר שלי. זה רק ששנייה אחר כך התפוצצו לי השמיים במליוני כוכבים צבעוניים והם זרחו בצורות שונות. זה היה כל כך מרהיב שקראתי לליאת שתתעורר שלא תחמיץ את התופעה שמתרחשת כשעוברים בין הזמנים. וכך, תוך שאני מטלטלת אותה שתפתח עיניים ותראה את הכוכבים שמתנפצים שאני מרגישה שמטלטלים אותי.

– בֵּייבּ, בֵּייבִּי, יאללה מותק נגמרו הזיקוקים, המסיבה נגמרה, קומי מהשטיח, קומי בואי למיטה אני צריך להחזיר לך חובות מאתמול שלשום ושנתיים קודם קדימה "מָה בֶּל" (יפה שלי)

– איפה ליאת?

– עזבה לפני שעה, תגידי מה קורה מותק? לא הפסקת למלמל 'בָּאוֹ בָּאוֹ'? יש משהו שאת רוצה לספר לי?

– אני אספר, אשתף אחרי שאחזור מסין, אני מבטיחה.

– בּוּלבּוּלית שלי זה אני שטס לסין מחר שכחת?

– לאאאאאאא לאאאאאאא צרחתי באימה 'בָּאוֹ בָּאוֹ' אני רוצה את 'בָּאוֹ בָּאוֹ'