על עצמי

נעמי וייצמן

אומרים שהחיים מובילים אותך למקומות שונים ובלתי הגיוניים בעליל. האם זה מה שקורה באמת, אולי, אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה!! הסיפור שלי מוכיח, לפחות לי, שהחיים אכן הובילו אותי למקום שבחלומות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שאגיע למקום שהכי נכון לי.

הגעתי מעולם ההייטק, תחום שבשעתו היה עבורי הכי מרתק והכי מסעיר. היה לי תפקיד מעניין, ומאוד מאתגר. לצערי הרב, לצד העבודה השואבת והמרתקת נתקלתי בעקרבים, נחשים וכל מני שרצים עוקצים בלבוש אדם שמיררו את חיי ולא נתנו לי מנוח, הקנאה הביאה אותם ליצר לי מכשולים רבים – ובכל זאת ולמרות הכל את תפקידי המשכתי לעשות נאמנה. אלא שבסופה של תקופה, אחרי 9 שנות הצטיינות בתפקיד נאלצתי לעזוב. בזמן ההוא חשכו חיי. לא העלתי על דעתי שאמצא עניין אחר. ראיתי את סופי, מתגלגלת שנה שלמה מראיון עבודה אחד לאחר, לא שהיו רבים – הגיל, התפקיד הייחודי, הנישה ואפילו המשכורת היו לי לרועץ, דברים לא עבדו, שום דבר לא זז, נפלתי אל תקופה אפלה… אך לא נשברתי, למזלי השכלתי להבטיח עצמי כלכלית, כך שכסף לא היתה הבעיה, הבעיה היתה תכלית. פתאום, בבת אחת נגדעה המשמעות מחיי. ניסיתי להתחבר לעניינים אחרים, לקחתי קורסים טכנולוגיים, קורסים פיננסים עסקתי בזה וגם בזה וזה לא היה זה.

באחד הימים פגשתי בחברה טובה שבדיוק חזרה מטיול מאורגן. המילים הראשונות שלה היו "את הולכת ללמוד להיות מדריכת טיולים"

"מדריכת טיולים" ?? כמו שאמרתי בהתחלה… בחלומות הכי פרועים שלי לא הייתי מגיעה לרעיון הזה וכשזה עלה מפיה הבנתי ברגע אחד שזה בדיוק מה שאני רוצה להיות- מדריכת טיולים!

באותו היום נירשמתי לקורס וציפיתי בהתרגשות להתחיל את חיי מחדש. מאותו הרגע הכל היה קל…

אמרו לי שלא נסגרת דלת בלי שיפתח חלון. בשנה הרעה חשבתי שזו דרך לנחם – אבל אצלי, קוראיי, חבריי ומטיילי המקסימים הכתובת היתה על הקיר היו לי סימנים – שנה לפני ששוחררתי מתפקידי התחלתי לכתוב סיפורים קצרים, כל הסיפורים שלי דברו על מקומות בעולם, כאלו שהייתי רוצה להיות מתי שהוא בעתיד… הללו לא נולדו "יש מאין", אלו בדיוק הסימנים שנשלחו אלי. אם הייתי משכילה להבינם אולי היתה נחסכת לי שנה של כאב ופחד… מצד שני מה שלא שובר אותי מחזק אותי. אזי הנסיון שעברתי חיזק אותי בס"כ.

היום אחרי כמה שנים של נסיון – אני יכולה להגיד שמצאתי את ייעודי. ואם היתה ניתנת לי הבחירה הייתי מתחילה בזה מייד אחרי הצבא.