אליזבת הבתולה

כשהסערה משתוללת כל איש נוהג לפי טבעו. יש מי שהפחד משתק אותו. יש מי שבורח. יש מי שמסתתר ויש את האחרים שפורשים כנפיים כנשרים וממריאים אל-על על כנפי הרוח.
אליזבת לא פחדה אבל גם לא השתתקה היא רצתה לברוח ובכל זאת נשארה וכיוון שבארמון העצום שלה לא היה לה מקום שבו תוכל להסתתר בבטחה… אז, אולי בלית ברירה, היא פרשה כנפיים באומץ לב לקחה החלטה של לחיות או למות אבל בטח לא להעלם בלי להלחם.
זה קורה באמצע המאה ה 16. יש תככים וסיפורים במשפחת המלוכה האנגלית. אליזבת דנה את אחותה הבכורה מהאמא הספרדיה, לדין מוות בשל בגידה בממלכה. היא יודעת שהספרדים לא יעברו על זה בשתיקה. לא רק שנלקחה מהם המלוכה, האנגלים הגזימו וחרגו במחאה מהנצרות הקתולית ויש להחזירם אל האמונה הנכונה.
אליזבת חששה. חששה מאוד שהספרדים יכנסו לאנגליה. היא ידעה שברגע שזה יקרה החופש לבחור, החיים החופשיים יפסקו והם יידונו לעריצות. על הנקודה הזו היא פרטה ועודדה את עמה להלחם גם אם הסיכוי להביס את הספרדים היו אפסיים. זה היה למות תוך לחימה או למות בידיי האינקוויזיציה.
האנגלים כולם נרתמו מאחורי מלכתם, נגד כל הסיכויים. אלא שבטקטיקה ימית מבריקה האנגלים מצליחים לשרוף למעלה מ 100 מ 150 האוניות של הספרדים. והנה האנגלים בכל זאת מנצחים.
הנצרות הפרוטסטנטית עולה. אנגליה פורחת וספרד הולכת ושוקעת.
אליזבת נלחמה בחזית נוספת לא רק המדינית אלא גם בחזית האישית. האליזבת הזו, עליה אני מדברת לא נישאה מעולם. היתה רווקה. גם לא היו לה ילדים.
אליזבת נקראה המלכה הבתולה אבל היא לא היתה בתולה בוודאות. היה לה חבר והיתה לה ההזדמנות להתחתן ובכל זאת תתארו לכם שהיא בחרה ב-לבד. בעצמאות האולטימטיבית.

אתמול ראיתי את הסרט אליזבת. על חייה. אני לא יודעת אם היא אמרה את המשפטים הבאים או שהללו אינטרפרטציה של הבמאי אבל המילים האלו נגעו בעומק נפשי.
בסוף הסרט המדהים היא אומרת.
אלוהים בירך אותי בחופש המוחלט, לא הריתי ואין לי אדון ובכך נתאפשר לי לשרת את כל בני עמי – ילדיי.

עוד דרך להפוך לימון ללימונדה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *