ב 1949 פאולינה צ'רניצ'קה מתאבדת.

ב 1949 מתאבדת פאולינה צ'רניצ'קה.

אם היא לא היתה פולנייה שערערה את אושיות התרבות של העם הפולני אולי לא היינו שומעים עליה בכלל. אבל היא עשתה מעשה שלא יעלה על הדעת,  היא ניסתה להשמיט את הרומנטיקה מאבות הרומטיקנים של המוזיקה הקלאסית.

אז איך עושים הסטוריה? ממציאים מכתבים שהנפשות המככבות בהן גדולות מהחיים ומכירות אחת את השני ואז מדביקים להם רומן חרמן. זה מתכון שתופס את כולם.

אירופה געשה כשב 1940 מגיעה אישה בשם פאולינה צ'רניצ'קה לתחנת רדיו וטוענת שיש ברשותה מכתבי אהבה ששופן כתב לאהובתו דלפינה. מכתבים ששופן כותב לאהובתו זה לא משהו שאפשר להתעלם מהם קודם כל בגלל שזה שופן, גדול המלחינים המלודיים ואם הוא גדול בכתיבת מוזיקה לא יכול להיות שזה יהיה שונה בכתיבת מילים. ככה אני לפחות חושבת. וזה מסקרן. חייו הקצרים של גאון מוזיקלי היו כל כך סוערים. מצד אחד יש בו תשוקה ואנרגיה בלתי נלאית להלחין ולחיות עד הקצה ומהצד  שני אפיסת כוחות ובגידה מטורפת של גוף שחולה בשחפת. והנה מובאים מכתבים שיש שאומרים שנכתבו על גבול הפורנוגרפיה. איך אפשר להאמין שאדם נערץ כל כך יכתוב ברובד נמוך כל כך לאחת שהוא אוהב כל כך.

" דלפינה מתוקה, כמה מנוזל יקר זה, כמה כוחות השקעתי בך! לא הענקתי לך אפילו ילד, אך רק האל יודע כמה השראות מוזיקליות מצוינות, כמה רעיונות מוזיקליים ירדו לטמיון. אבדתי און וזמן. מי יודע אילו בלדות, פולונזים, אולי קונצ'רטו שלם, נשטפו ברה במול מז'ור הקטו שלך [כינויים הסודי לאבר המין הנשי, אולי בגלל מיקומו של מקש לבן זה בין שני מקשי דו ורה השחורים]"

או

"אה! חשבתי על שם מוזיקלי חדש עבור הרה-במול-מז'ור הקטן שלך: שנקרא לו ?Tacit(שתק) אסביר לך זאת מיד: האם הפוגה איננה חור במלודיה? האין הכינוי הזה הולם למדי את הרה-במול-מז'ור הקטן שלך?"

זה נכון ששופן, המתגורר בפריז, הכיר רוזנת דלפינה פוטוצ'קה והיא אפילו שרה לו על הערש דווי. יכול להיות אפילו שהם נהלו רומן קצר כי דלפינה נודעה ביופיה המהמם. אחד ממאהביה אף כינה אותה  כ"דון ז’ואן בתחתוניות". היא התפנקה ופונקה בזרועותיהם של העם הצרפתי הליברלי. אבל העשן שהיא הותירה אחריה הפך עם הזמן להתפרצות וולקנית. או כפי שאנו נוהגים להגיד מעכבר נולד הר.

אז איך מוכיחים שלא היה ולא נברא הרומן של שופן עם דלפינה. קוראים טוב טוב את המילים שמרכיבים משפטים ומנסים להבין את הרעיונות ביחס לתקופה…

      שופן הקדים את זמנו במוזיקה, ללא ספק, אבל בטח שלא בתפיסה ש "השראה ורעיונות חדשים באים לי רק לאחר פרישות ממושכת מאישה" זוהי תפיסה פרויידיאנית וכמובן שמאוחרת יותר.

נוסף לכך, את העובדה שבמכתבים היו רמזים ששופן אנטישמי יותר מווגנר הפריכו גם היהודים וגם הפולנים בהזדמנויות רבות. לא היה מקום להשוות או לטפול זאת עליו. השוואותיו והתבטאותיו השונות כלפי המוזיקה היהודית כמו למשל המשפט  "המוזיקה העממים היהודית מתחזה למוזיקה פולנית כדי לפתות את ההמונים" זהו משפט שלא חרג מהלך הרוח של אותם הזמנים. אף אחד לא האשים אותו באנטישמיות ויתרה מכך – ביום הזכרון לחללים היהודיים שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה – נוגן מארש האבל של שופן ואפשר לומר בבטחון מלא שאם שופן היה נחשד בתקופה ההיא לאנטישמי לא היה סיכוי לנגן את יצירתו ביום ההוא.

למה היה חשוב לעם הפולני להזים את המכתבים של פאולינה צ'רניצ'קה?

משום ששופן הוא גיבור.

הוא גיבור למלחינים, וגיבור לפסנתרנים ואוהבי המוסיקה. שופן כתב יצירות שנוטים לייחס אותם לעם הפולני וההזדהות שלו עם עמו הפכה אותו גם לגיבור של פולין ואין אחד שאוהב לראות את הגיבור שלהם צבוע בשום צבע שהוא פחות מגבורה.

פאולינה, סביר שהצטערה על המהומה שייצרה. האם היא חשבה שזה יעבור לה בשתיקה? לא היה לכך סיכוי, חיפשו וחקרו ובקשו את המכתבים המקוריים אך היא לא סיפקה דבר כדי לאשש את טענותיה.

תשע שנים אחרי שהופיעה בתחנת הרדיו הואשמה ברמאות וחוסר אמינות בבית המשפט ונקנסה בקנסות כבדים ואז היא התאבדה.

המכתבים המקוריים מעולם לא נמצאו אך הצילומים שפאולינה החזיקה היו אוסף של רישומים בכתב ידו של שופן.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *