פאריז של ג'ורג' סאנד

אם היית אישה שחיה במאה ה 19 בצרפת בתקופת המהפיכה של חופש שיוויון ואחווה – היו מצפים ממך להתחתן, לטפל בבעלך, לבשל עבורו וללדת את ילדיו. אם היית אישה שחיה באותה המאה בפאריז אזי למרות ההשכלה הגואה ולמרות פריחת האוניברסיטאות ולמרות הפתיחות החברתית הכללית, כל עוד את אישה שמכבדת את עצמה את צריכה להקשיב לאישך ולשרת מהווייו.
ונניח שהיה לך כישרון בתחומים שונים והיית כל כך טובה שהיו משווים אותך מול כישרונות אחרים בתחום אזי היה לך ברור מראש, בלי צל של ספק שכשרונך נתפס בעיני הסביבה בנחיתות מובהקת לגבר רק בגלל שאת את ולא אתה. כן, רק בגלל שאת אישה והביצים היחידות שיש לך הן מהסוג שמכינים מהם אומלטים.
אורור דופן היתה אישה יפהפיה היו לה עיניים שחורות ושיער פחם ומחזרים רבים. היא נולדה בפאריז בשנת 1804 למשפחה אמידה בעלת ייחוס פולני מלכותי ודם כחול אנגלי, היא היתה כל מה שאישה, מכל שכבה בחברה הצרפתית של המאה ה-19 שואפת להיות. עשירה, חכמה, נשואה ושני ילדים. כשהיא התחתנה היא קיבלה תואר של בארונית מצידו של בעלה.
ובכל זאת זה לא הספיק. לא לה. היא רצתה יותר. היא רצתה את החופש. השיויון והאחווה הפרטי שלה ולא רק את החופש של העם הצרפתי. היא רצתה להיות סופרת מהשורה הראשונה בעולם שבו גברים שווים יותר מנשים.
וזה לא היה פשוט, בתקופה שהמילה פמניזם או שובניזם כלל לא היו בשיח התקופה. הדרך היחידה, מבחינתה, לפרוץ את המעגל היה בשינוי שמה.היא מאמצת את השם ג'ורג' סאנד ומתחילה לכתוב. והיא כותבת כל כך טוב שלא היה ספק בברנז'ה שהיא – הוא גבר עם כישרון יוצא מן הכלל. הכתיבה בשם של גבר עשה לה רק טוב. העריכו אותה על סמך כתיבתה בלי סטראוטיפים מוקדמים. וזה בדיוק מה שהיא רצתה. סאנד נכנסה כל כך טוב לתפקיד של סופרת עם שם של גבר שהלכה עם זה עד הקצה, היא החלה לעשן טבק במקומות ציבוריים והעדיפה ללבוש בגדי גברים שהיו פחות יקרים משמלות של טאפט ומלמלה כיאה לאישה צרפתיה השייכת לאליטה עשירה.
היא לא היתה פמניסטית ולא השתייכה לשום אירגון פמניסטי אך בדיעבד, נחשבה לפמניסטית הראשונה לתקופה. גברים האשימו אותה כלא מוסרית ווולגרית.
בתחילת 1837 פוגשת ג'ורג' סאנד, כשהיא כבר סופרת עם כבוד את שופן דרך מכר משותף, פראנץ ליסט. בתחילה שופן חש דחייה כלפי מי שעישנה סיגרים ולבשה מכנסיים כמו גבר, הוא אף שאל את ליסט האם סאנד באמת אישה. ובכל זאת כמה חודשים אחר-כך מתפתח ביניהם רומן דרמטי. שופן מאוהב. אחרי שנתיים של אהבה סוערת הם מחליטים לעזוב את פאריס לטובת מיורקה.
תתארו לכם שמישהו היה כותב קונצ'רט לפסנתר במטבח שלכם? ישן במיטה איתכם? תתארו לכם.
אז שופן כתב. הוא כתב את הקונצרט הממכר מספר 1 לפסנתר במטבחה של סאנד והוא גם ישן במיטתה – החלום הרטוב שלי אני ושופן (הה, שכחתי לרשום שהיא התגרשה כשנמאס לה מבעלה).
אני מתה לכתוב עוד עליה ועל שופן… אבל זה ארוך מעל ומעבר…אז אסיים בשתי שורות עליה ומשפט נצחי שלה…. (בכל מקרה, הקוראים שיגיעו עד כאן הם כנראה בעלי אופי וריכוז אקסטרה אורדינר).
אפשר לאהוב אותה או לשנוא אותה אך אי אפשר להתעלם ממנה, היא כתבה סיפורים מופלאים מלאי רגש וברגישות מדהימה. היא כתבה מאמרים נוקבים והיתה דומיננטית בפעילות פוליטית ענפה נגד השלטון הצרפתי שאחרי המהפכה.
והמשפט הנצחי שלה: "יש רק אושר אחד בחיים – לאהוב ולהיות נאהב"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *