מה בין מחט לתחת?

זה מתחיל לפני 100,000 שנה. תעצמו עיניים ותחשבו על איש המערות או האדם הקדמון. לא הוא לא נראה כמו קוף ולא הולך על ארבע המצב השימפזי הוא מצב הרבה יותר מוקדם… אני מדברת על גבר שדומה לגברים שלנו, פחות או יותר,הוא דווקא זקוף, הולך על שניים, שעיר, אוכל, מפליץ, מגרבץ ונוהם מדי פעם. רגע, אל תתנפלו עלי האישה לא נראתה טוב יותר… היא אולי היתה פחות שעירה וסביר שלא גירבצה אבל שלא תטעו – היא הפליצה וגם נהמה. בודאות. הדיבור בא הרבה יותר מאוחר בינתיים הם נוהמים, יורקים, מנופפים בידיים ותאמינו או לא אבל אחד מבין את השני. בחיי.
אז, הגבר הקדמון הזה, הוא היה צייד, היה לו כידון כזה ארוך והוא היה אץ ורץ איתו אל הטרף, כשהוא התקרב מספיק הטיל את הכידון ובד"כ פגע והרג..
האישה מצידה בישלה את הבשר שהגבר המסוקס שלה הביא, אבל בצורה הכי פשוטה שאפשר, בלי פוזות של מאסטר-שפים וטאראראם אחד גדול, בשר על האש שקורעים בידיים ופיניטו לה קומדיה. קאפיש?
אבל בואו נתקדם כי בקצב הזה אני ארשום אגדה.
אניוואי האדם הקדמון הספציפי הזה נהג לנדוד בחיפוש אחרי מים, צידה ומערה לישון בה. וכך שנים על גבי שנים הוא נודד וחיי את חייו בהתאם לתנאים, אישית, אני מאמינה שהוא לא התלונן ומבחינתי סביר מאוד שהוא היה גבר מאושר.
אז הקדמונים האלו נודדים להם הלאה והלאה ובלי משים יוצאים מגבולות אפריקה החמה לכיוון אסיה הקטנה או טורקיה ואיראן של ימינו.
אמאמא? במרוץ שלהם יש מחסום והמחסום הזה גבוה גבוה וקוראים לו הרי האררט. רכס הרים גבוה מושלג עד. בכלל, לפני 100,000 שנה חצי מהעולם היה תחת קרח עולמים והנה מגיע לו איש מערות מאפריקה שחוץ מחלציו המכוסים כולו ערום, יחף, קר לו והוא רעב מאוד כי הוא לא מצליח לתפוס את החיות שעולות בקלילות את ההרים הגבוהים והקרים.
אז… יום אחד יושב לו הקדמוני שלנו, לא מדוכא במיוחד אבל דיי עצבני, לוקח איזו עצם יבשה מהשטח ומתחיל לשייף אותה תוך שהוא מקלל את החיות הבנות זונות שבורחות לו להר ומשאירות אותו להתמודד עם החפירות של אישתו הרעבה… וככה הוא חושב וממשיך לשייף ולשייף ולשייף עוד ועוד וממשיך יותר חד ויותר דק ובום טראח הוא נדקר ויוצא לו דם. אז תתפלאו. במקום לצרוח ולזרוק את העצם שנהפכה לסיכה הוא היה דווקא מבסוט עד השמיים, הוא החל לרוץ ולנופף בידיים עם הסיכה שלו עד שהגיע לראש השבט ואז הוא מראה לו את ההמצאה… אבל לצערו הרב, ראש השבט ושאר הקדמונים צחקו עליו וקראו לו משוגע אם הוא חושב שהסיכה תעזור לו לצוד חיות. אבל בואו נניח שהוא התגבר על הירידות עליו כי איך אומרים צוחק מי שצוחק אחרון…. אז לעשות את הסיפור קצר יותר – הוא פשוט שם זין על כולם וכבר באותו הלילה לקח כמה מעורות החיה המיובשים שבארסנל השיבטי והתחיל תופר באמצעות הידוק סיכות או מחטים כאלו עור אל עור עד שייצר לו שמלה ארוכה שכיסתה את כל גופו.
אחרי שסיים עם השמלה ייצר לעצמו ערדליים לכפות הרגליים וגם גלימת פרווה לחממו. והנה כשהוא מאושר וחם לו הבין שעכשיו ההר לא קשה יותר וחוץ מזה כמו שאומרים – קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים.
אז החברה הקדמונים מהשבט שלו מתעוררים ורואים את החבר שלהם מכוסה וחם לו. הם אוכלים את הלב שלא הם המציאו את הפטנט אבל זורמים עם מה שיש "תופרים" להם בגדים ומתחילים לטפס על ההר. והנה לנו שינוי דמוגרפי בחלק הצפוני של העולם וזה רק בגלל סיכה או מחט.
עכשיו, אם תשאלו אותי… המשפט "מה הקשר בין מחט לתחת" בעצם היה "מה הקשר בין מחט להר האררט" אבל זה לא התחרז כמו שצריך אז שינו את הר האררט לתחת.
יש גם מוסר השכל:
1. לפני שאתה קורא למישהו משוגע, תחשוב טוב טוב כי אולי הוא זה שימציא סטארט-אפ ואתה תמות מקנאה.
2. לא קיים דבר כזה אי אפשר. אין. נאדה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *