בוחן חזה

סליחה מראש. אני מקווה שלא תחשבו שזה גס מדי ושחס וחלילה תקראו לי הישראלי המכוער.

אני בטוחה שכולם יודעים איך מזהים רופא בבית חולים. ולא, אני לא מדברת על המכונית שלו עם הקילומטרז' הנמוך ובטח לא על כתב-היד החרטומי או על שתי האותיות הראשונות שלו לפני השם – קרי – ד"ר. מה באמת הסימן החיצוני המובהק שכשנראה אותו נדע שמלפני, מצדדי, מאחורי או אם תרצו מעלי – יש רופא?

אני אשאיר אתכם במתח שיהיה לכם מעניין לקרוא.

המעשה שהיה כך היה.

אמא של רנה חלתה בשחפת ומתה. גם לרנה, שהיה בן חמש במות אימו, היו בעיות נשימה והילדות שלו היתה רוויית בעיות בריאות קשות. באותה תקופה, אנחנו מדברים על המאה ה 18 השחפת הגיעה לבתים רבים ברחבי אירופה והמוות נגע בכמעט כל משפחה שנייה. רנה גדל בידיעה ברורה שכשהוא יהיה גדול הוא ילמד לרפא אנשים. זה לקח שבע שנים, בגיל 12 הוא עוזב את בית אבא ויוצא בהליכה רגלית מהעיירה קמפר שבמערב צרפת לעיירה נאנט להיות תחת חסותו של דודו ששימש כראש מחלקת רפואה בנאנט.

רנה היה מוכשר מאוד ותלמיד מצטיין וכבר בגיל 14 הפך שוליה ומטפל בחולים בבית החולים. אבל הטיפול בחולים לא היה האישו, הוא רצה יותר, הוא רצה לעשות אנשים בריאים, לרפא אותם ממחלתם. ולכן החליט להמשיך את לימודיו. הוא עובר לפאריס ללמוד בפקולטה לרפואה שברובע הלטיני.

הוא יודע שבפקולטה הזו לא מספיק לדעת חשוב גם להרגיש את החולה כדי לאבחן את המחלה. בפקולטה הזו שהיתה יחידה במינה, לא שואלים רק על סימפטומים כי אם בודקים לעומק, אם בהטיית האוזן אל ליבו של הפצייאנט או בנקישות בחזהו כדי להבדיל בהחזר הגוף. הם מששו, בדקו והסתכלו וניסו להסתער על המחלה מכל הכיוונים ובכל הזויות. כן, כן, כך היה בפקולטה הרפואית המיוחדת הזו שברובע הלטיני. ב-סורבון.

אז רנה מגיע לסורבון לומד ומשתלם בבית החולים שם והופך לרופא גדול ומנתח דגול כבר בגיל 18. הוא ריפא המונים מההמון שהגיע אליו.

רצה הגורל ומגיעה אליו אישה זקנה בלה עם בעיית לב. היא היתה כל כך מוזנחת וקשת יום שרנה לא יכול היה להצמיד את אוזנו לחזה. זה דחה אותו שהוא עזב את חדר הטיפולים ויצא מבית החולים טרוד בשאלה האם הוא יכול ומוכן להמשיך בזה.

חייבת פאוזה קטנה. תראו, למרות שזה נשמע נורא לכל דבר יש את הסיבה שלו – אם לא האישה הזקנה שכל כך דחתה אותו יתכן ולא היינו מקבלים את המצאתו ואולי היינו מקבלים אותה ממישהו אחר מאוחר יותר אי אפשר לדעת.

נחזור לסיפור.

אז הוא יוצא החוצה לא מסוגל לחזור לבית החולים, משוטט שעות ומהרהר בשאלת השאלות הנוגעת להמשך עבודתו כרופא ויהי ערב ויהי בוקר והוא באזור הלובר וברחבה שלו הוא רואה שני ילדים בשני צידי גזע עץ עבה, כל אחד מהילדים נועץ צינורית לגזע ומדבר ושהשני מצמיד את אוזנו אל הגזע ושומע את הדברים.

ואיך ארכימדס אמר בשעתו? אאוריקה?
אז גם רנה לאנק קרא אוריקה או זה-טרובה בצרפתית. אז הוא קופץ מהתרגשות ורץ לבית החולים. נכנס לחדרה של הזקנה שממנה ברח לוקח כמה דפי נייר ומגלגל אותם לצורת גליל את מידו האחד שם על חזה החולה ואת צידו השני באוזנו ופתאום ליבה נשמע לו בעוצמה טובה יותר מאשר בשיטה המסורתית.
מייד אחר-כך הוא מפתח את הסטטוסקופ הראשון בעולם שהיה בנוי כצינור קשיח. זה לקח לו 3 שנים עד שיצא עם זה לשוק. סטטו-סקופ = בוחן-חזה בלטינית. בעזרת ההמצאה שלו היה ניתן לזהות מחלות ריאה כמו ברונכיטיס ואפילו סימנים מוקדמים לשחפת.

עכשיו לעיקר… בהתחלה כתבתי "איך תדעו שמלפני, מצדדי, מאחורי או אם תרצו מעלי – יש רופא? " – אז חייבת להודות שכשהרופא היה מעלי אז הוא היה ערום ועם "מכשיר" אחד שעבד כמו שצריך – וזה לא היה סטטוסקופ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *