על טרטיני ופגניני במנה מוזיקלית לא קולינירית

בשבוע שעבר סיפרתי לכם על הסוחר הוונציאני הנשוי שאהב בכל נפשו בחורה מפיראן, אהב עד כדי כך שבנה לה ארמון בכיכר טרטיני שבפיראן, ממש מול המזח כדי להוציא לכל התושבים הפיראנים את הלב על שהם מתאכזרים לאהובתו.

היום אני אספר לכם על השטן ובנו של השטן.
אבל אני מזהירה מראש שזה הולך להיות ארוך, הכי ארוך כי פה אין מה לקצר. מי שרוצה לדעת שיקרא או שיבוא איתי לטיול בפיראן (יותר זול לקרוא).

ב 1692 נולד בפיראן, אז חלק מאיטליה והיום חלק מסלובניה, אחד מגדולי הכנרים בעולם. קראו לו ג'וזפה טרטיני.
טרטיני החל ללמוד כינור בגיל מאוד צעיר וכמו גאוני דור איטלקיים אחרים זה לא הספיק לו והוא רצה ללמוד גם משפטים. אז הוא עובר לעיר הגדולה לפאדובה ושם הוא מתמחה במשפט תוך שהוא מעביר שיעורי נגינה בכינור.

בתקופה הזו טרטיני מתאהב בנערה יפהפיה מפאדובה שגם היא, מצידה, התאהבה בו והם מחליטים להנשא. אלא שלנערה הזו היה דוד, והדוד שלה היה במקרה קרדינל העיר פאדובה והוא שכעס על טרטיני שהתחתן עם אחייניתו הכריז עליו כפושע שפיתה וחטף נערה. טרטיני היה חייב לברוח כדי להציל נפשו והוא בורח לאסיזי אל מנזר פרנציסקוס הקדוש שבעיר. שם הוא ממשיך להעביר שיעורי נגינה תוך כדי עיצוב הכינור לכדי מה שהוא היום.
לילה אחד טרטיני, כשהוא עדיין באסיזי, חולם שהשטן פוגש אותו ומבקש ממנו את כינורו, הוא נותן לו את הכינור והשטן מתחיל לנגן את הייצירה היפה ביותר ששמע מיימיו ואז תוך כדי שינה נעתקת נשמתו והוא מתעורר בבהלה ומנסה לשחזר את המוזיקה ששמע בחלום.
אבל זה לא היה זה, הוא לא מצליח להעתיק את היצירה על סלסוליה המופלאים. מה שכן, הוא כותב יצירה גרנדיוזית שאומרים שרק טרטיני יכול היה לנגן, ליצירה קוראים " סלסולי השטן" והיא נחשבת, עד היום, לאתגר קשה לכל כנר. גם נטען עליה נטען לנגנה יש צורך בשש אצבעות ביד (היתה אגדה שאמרה שלטרטיני יש 6 אצבעות ביד).

טרטיני, מצידו, לא חדל להבהיר שזה לא מגיע לקרסולי היצירה ששמע בחלומו אותה אחת שהשטן ניגן עבורו. הוא גם אמר שאילו יכול היה לשמוע אותה שנית היה מוותר על כינורו וכשרונו לעולמי עד.

בינתיים טרטיני נודע ברחבי איטליה כוירטואוז ענק ומוכשר וכשהקרדינל מפאדובה שומע זאת הוא מאפשר לו לחזור לאחייניתו שהיתה אישתו של טרטיני כמובן.

בפאדובה הוא מקים בית ספר לנגינה ומי שנמנה בין התלמידים שלו היה ניקולו פגניני.

עכשיו קחו דקה ו…
תתארו לעצמכם שבבית קפה קטן באזור המונמרט יושבים וצוחקים שומאן, שופן, ליסט? כולם ביחד.

אז בבית קפה קטן בשכונת האומנים בצרפת יושבים שומאן, שופן ליסט וגם החברה של שופן ג'ורג' סאנד. הם מדברים על פגניני שנמצא בפאריז ונותן סדרת קונצרטים. ארבעתם ובערך כל שמנה וסלתה של החברה הפריזאית מחליטים ללכת לקונצרט.

תגידו, אתם מצליחים להכיל את המשפט? שלושה מגדולי היוצרים לפסנתר יושבים יחדיו, ויאללה בואו נקפוץ לשמוע את פגניני?

אניוואי הם נכנסים לאולם בו ניקולו פגניני "בנו של השטן" ניגן ורואים אותו עם שיערו השחור ארוך שיורד על פניו שהיו מעוותות בגלל מחלת עצמות שהרסה את פניו, והוא מפליא לנגן בכינור את המוזיקה שכתב. כל המומחים שהחזיקו בידיהם את התווים היו בטוחים שיהיה מי שיהיה אי אפשר לנגן את זה. אבל פגניני ניגן וגם הפליא לנגן במהירויות עצומות שעל זה אמרו שלא יתכן שאדם בשר ודם הוא המנגן אלא רק אחד שמכר נשמתו לשטן עבור היכולות האל-אנושיות.

שלושת גדולי הפסנתר חזו בפגניני מנגן כשתוך כדי היצירה, כל פעם בתורו, נקרע מיתר מכינורו, והכינור עצמו ממש כמעט עולה באש מרוב המהירות והחיכוך.
פגניני לא עוצר לרגע, הוא ממשיך וממשיך עד תום היצירה ועד שכל המיתרים נקרעים.
כזה היה תלמידו של מי ששמע את השטן מנגן בחלומו ואותו צעיר שאמרו שמכר את נשמתו לשטן.

אז מה קורה לחברים הפסנתרנים בעקבות ההופעה הזו?
שופן נוסע עם סאנד למיורקה וכותב את האטיודים שלו.
שומאן שלא היה פסנתרן אלא "רק" מלחין רצה להתחיל לנגן כדי להיות "הפגניני" של הפסנתר אבל אצבעותיו היו נוקשות וכדי לרככן הוא התפתה לקנות מכונת ריכוך שהרסה לו את העצמות של הידיים ולכן הוא נשאר בתחום ההלחנה.

אבל ליסט. כל אחד יודע שליסט היה ונשאר הפסנתרן הוירטואוזי עדי עד – הגדול מכולם (ושתדעו שאני אומרת את זה בקושי, כי אני מחסידי שופן) אז..
ליסט, אחרי ששמע את פגניני מחליט להסתגר בביתו שנתיים שלמות וכל מה שהוא עושה זה לנגן את הסולמות של צ'רני (שהיה המורה שלו במציאות) ללא סוף ובין לבין ניגן את יצירות המופת שלו ושל אחרים, כמובן, עד שבתום השנתיים האלו ניתן היה להגדירו
הפגניני של הפסנתר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *