Category Archives: הולנד

בורסת הצבעוני

התחלתי לסחור בבורסה כבר בגיל 20. בהתחלה זה קירטע, אבל עם הזמן לקחתי יותר ויותר סיכונים והצלחתי דיי יפה. היה לי הסדר עם עצמי, מסכנת רק את הסכום שאני מוכנה להפסיד ומתאבדת על זה. וכשאני מדברת על התאבדות אני מדברת על מניות הכי ספקולטיביות שאפשר לעלות על הדעת.
כשהייתי בשנות העשרים שלי, הלך לי לא רע. יותר מאוחר, בחמש עשרה השנים האחרונות, שום דבר לא השתנה חוץ מדבר אחד, במקום לסחור בבורסה בישראל סחרתי בנסדא"ק. ובמקום חברות מקומיות שייצרו מוצרים התחלתי לסחור בביו-טכנולוגיה שזה מעלה לשמים ומוריד אותך שאולה בהינף עין. גם כאן הלך לי לא רע עד ש… בלילה אחד. לילה אחד רבותי, הפסדתי 93 אחוז מהקרן והרווחים שלי.
המרתי על מה שהייתי מוכנה להפסיד. אז כמו שניחשתם בוודאי זה לא גמר אותי זה רק גרם לי לעשות פסק זמן קטנטן.
אז עשיתי הפסקה של שנתיים וחצי. לא משכתי את הכלום שנשאר לי בבורסה כי יותר מהתחתית שהגעתי אליה לא נראה היה שאפשר לרדת. לפני שלושה חודשים בדקתי מה קורה עם המניה שהיתה שווה כמעט כלום וכשמצאתי שהיא עלתה לסכום שאפשר לסחור איתה החילותי שוב. התחלתי לחקור שוב את חברות הביוטק הישנות והחדשות ואט אט נשאבתי לעולם המפחיד והמרגש כאחד.
בינתיים, לא אבוש לומר שהצלחתי להחזיר את הכסף שהפסדתי.

אבל כל מה שסיפרתי עד כה זוהי רק יריית פתיחה למה שבאמת מעניין בשורות הבאות. קראו את המשפט הבא רבותיי ותחשבו עליו כשאספר לכם משהו, שלטעמי, מ-ר-ת-ק ביותר.

אז המשפט בתרגום חופשי אומר כך:
"אתה מציע לי הרבה ואינני יודע אם אני רוצה להעיז ולקבל. אני פוחד שאם אתחיל אני ארצה להמשיך בזה עוד ועוד ועוד. וכמו שגל רוכב על גל אחר, סביר שגם עסקה מוצלחת אחת תביא את העושר לעסקה השנייה. הכל נכון ובכל זאת אני מעדיף להשאר עם העסק הישן שלי בו אני לא מרוויח הרבה אבל גם לא מפסיד הרבה".

אתם יודעים שהצבעוני הוא פרח שמגיע מטורקיה? באמת. בניגוד למה שחושבים, הצבעוני או הטוליפ לא נולד בהולנד היה זה דווקא שגריר טורקי שמביא את הפקעות במתנה בשנת 1550 לארץ הקפקפים והגבינות. מאה שנה אחר-כך הטוליפ הופך להיות סחורה יקרה מפז. הולנדים היו מוכנים למכור את ביתם כדי לקנות פקעות כי מחירם ההמיר מיום ליום. היה לפרחים היפהפיים הללו ביקוש כזה שתפס את הבורסה עם המכנסיים למטה. אנשים היו מוכנים לקנות את הפרחים בכל מחיר פקעת אחת היתה שווה מאה פעמים משקלה בזהב. אז תתארו לכם, אם הייתם בצד של הסוחר יכולתם להכפיל לשלש ואפילו לרבע את ההון ההתחלתי ב – נניח, חודש אחד.

גם ג'אן ואן גווין (van goyen) שהיה אמן בראשית דרכו חשב שיוכל לרכוב על הגל. אז הוא מוכר את ביתו הדל קונה פקעות של טוליפ, ומחזיק אותם עד שיעלה מחירם. תוך שהימים עוברים והמחיר עולה הוא לוקח הלוואות נוספות וקונה פקעות ועוד פקעות וממשיך להשאירם שהמחיר ימשיך ויעלה. ולוקח מכאן ומשם וקונה עוד ועוד. הוא רצה להרוויח הון שיספיק לו כדי לקנות טירה ושיהיו לו משרתים.
יום אחד הוא מחליט שהגיע הזמן למכור והוא הולך לבורסה להציע את הסחורה וראה זה פלא, אף אחד לא קונה. השוק רווי. לכולם יש מספיק פקעות לשנים הבאות ולא צריך את הסחורה שלו. פתאום הכל מתמוטט. ו- ואן גווין מתרושש.
אבל לא מתייאש. למה? כי הוא מתחיל לצייר את הטוליפ שנדיר ביופיו בלי קשר למחירו. אניוואי, ואן גווין הופך להיות צייר, אחד מהציירים הגדולים בהולנד, הוא צייר כ 12,000 ציורים. ציוריו נמכרו במיליונים.

נכון שמעניין?

את הסיפורים אני מעלה גם באתר האינטרנט שלי: http://naomiweitzman.co.il/

אמסטרדאם

הו אמסטרדאם, ווי מאדם, נון מאדם
הגענו אליך לבסוף, אנחנו  כאן.
את הבוקר ברובע היהודי התחלנו
לבית הכנסת הפורטוגזי צועדים כולנו
על האנוסים האיברים נעמי'לה סיפרה
אותם אחים אבודים מימי ספרד הרעה.

היהודים ההולנדים של אותה תקופה
היו בעלי מאה ובהחלט בעלי דיעה
הילכנו בתוך שדרת עצים גדולה
לכאן בכל שנה מגיעים המלך או המלכה
עוצרים מול פסלו של "פועל הנמל"
להזכיר את מחאתם של בעלי העמל
סיפורם של הפועלים מחזק ומעודד
זה לא פשוט לצוררי מלחמה להתנגד
את ספריית "עץ החיים" המיוחדת ראינו
ועל כתב החרם נגד שפינוזה למדנו

המוזיאון להסטוריה יהודית מולינו
יש שם הכל כדי ללמוד על עמינו
ממשיכים רגלית, הולכים והולכים
ואל הפסל של ברוך או בנדיקטוס מגיעים.
הוא כפר בדת זה בעיקר מה שאומרים
ועל זאת היהודים מזמנו אותו מחרימים.

ממולו עוד אנדרטה ועוד סיפור נורא
זכר ללוחמי המחתרת במלחמה הארורה.
מיד מגיעים לאתנחתא במקום הומה אדם
לצילום קבוצתי עם איי-לאב אמסטרדאם

משם לכיכר רמברנט עברנו
את "משמר הלילה" בתלת מימד ראינו.
אחרי צילומים עם כל הניצבים
הולכים עשרות מטרים אל שוק הפרחים
קונים מהטוליפ'ס פקעות וזרעים
שהגיעו לכאן מתורכיה, לפני מאות שנים.
עברנו דרך רחוב קניות מדובר
נכנסנו למוזיאון הסטורי עם מוצג מימי המדבר
את דוד וגוליית ברור שצילמנו
ומשם היישר לחצר נזירות המשכנו.

וכך הולכים כל היום רגלית
והנה אנחנו כבר בכיכר הראשית
כיכר הדאם, כיכר הסכר בעברית
כאן זרם האמסטל שיובש בעבודה ידנית
בכיכר דאם מוזיאונים לרוב,
מאדם טוסו וגם וינסנט ואן גוך
לצידם אובליסק לזכר הקורבנות
ומולו ארמון מלך ומלכה ממש כמו באגדות

כאן נפרדות דרכנו לכמה שעות
יש מלא זמן לאכול וגם לעשות קניות
מי שרוצה את בית אנה פרנק לראות
מוזמן ללכת עשרות מטרים נוספים אולי מאות.
בחמש נפגשים מחדש לא לברוח
לחלונות האדומים פנינו – אסור לשכוח.
תם ונשלם גם היום החמישי
עמוס בביחד וגם בזמן חופשי.

האג ודלפט

נפגשנו אתמול לראשונה 
אחרי לילה ארוך ללא שינה
לא הכרנו כמובן אדם 
ולהתלהב היה קצת מוקדם
משדה התעופה יצאנו 
ועל האוטובוס שלנו עלינו

אנשים חדשים צעירים ומבוגרים 
בצרפת, בלגיה והולנד מבקרים
באוטובוס ממש לפני שמתחילים 
מקריאה המדריכה את הנהלים
יש לעשות ככה ככה וגם כך 
ומדגישה את החשובים שלא נשכח

עוברת לה שעה קלה 
והגענו להאג, הללו, הללויה
רבים טועים אומרים שהיא בירה 
נעמי מתקנת את הטעות במהרה
את הפרלמנט בבניינהוף סיימנו
משם לארמון המלכה עברנו

להאג אין עיר עתיקה מסורתית באמת
 אבל יש לה שדרה יפה ומהממת
מזג אוויר ארופאי אין מה לדבר 
הכל מהכל מביא את כולנו להתחבר
אחרי הפסקה קצרה לאכילה 
נאספים לתחנה הבאה איזו שאלה

נסיעה של 20 דקות והנה מגיעים 
ובדלפט העיירה הציורית יורדים
רואים כנסיה חדשה וישנה 
ובית כנסת יהודי ששרד מלחמה

עברו כך וכך לא קצרים לא ארוכים 
ולבלגיה הגענו עייפים ומרוצים
קיבלנו במהירות הבזק חדרים 
ובשעה שנקבעה ירדנו לשלם כספים
שעה אחר-כך כשכולם כבר בחדרים 
סיפרו ששמעו את כולנו נוחרים.

חיטהורן

הנה הגיע היום האחרון
לחיטהורן נסענו באוטובוס, לא בקרון
זוהי עיירה לא גדולה לא קטנה,
שמענו ששווה לעשות כאן חתונה

אין בה כבישים ולא מכוניות
אך תעלות בה לרוב והמון סירות
על אחת מהן גדולה עלינו
והסבר באנגלית ובעברית קיבלנו

כל הבתים כאן היו משק אוטרקי
הלבוש היה שחור לבן, לא שמעו אז על חאקי
הגברים עסקו בגידול בעלי חיים
ונשים מהחלב עשו מעדנים.

כך היה ממש מזמן, אז בעבר.
היום העיירה היא יישוב לכל דבר,
מכוניות עדיין אינן נכנסות
לא בנו שם כבישים ולא מנהרות
והגשרים נותרו צרים והם כאן רוב הנוף

את הים ייבשו ואין צורך בחוף.
אמאמא רבותי ממה הם מתפרנסים??
תיירות לא מילה גסה היא מביאה כספים
בסיור היתה גם עצירה קלילה.
עייפתי מחרוזים יקיריי – מבקשת מחילה.

הלכנו בשבילים המאוד צרים,
אם מועדים נופלים על מים קרים
היו שישבו לאכול שניצל או דגים
וכאלו שעל גלידה הם לא מוותרים.
ושוב על הסירה עלינו
שני אגמים אחרונים ודיי עברנו.
עלינו לאוטובוס כשסופו של היום מתקרב
יש אאוטלט אחד שעליו אסור לוותר
עוד קניות מה עוד יש לומר
חייב להודות שאת הגברים זה גמר.

בשש בדיוק הקניון הפתוח נסגר
מפה למלון לנסוע נותר
הדרך ארוכה ויש לארוז מזוודה
אני גם בקשתי שעה למפגש פרידה
אז כמו תמיד לכל התחלה יש גם סוף
אנחנו ממש עכשיו בדרך למטוס
הייתם לי קבוצה נפלאה
ואישית אני תקווה שנהנתם ממני כמדריכה

היתה לי אתכם חוויה עצומה
החברויות שנוצרה ממש מדהימה.
תודה תודה אומר בלי להתבלבל.
ואוסיף שמילה טובה בכתב בשמחה אקבל.

כפרי הדייגים

כפרי הדייגים

הימים במהירות עוברים' עוד יום חדש שאליו מתעוררים
את הדרך צפונה עושים, לראות שניים מכפרי הדייגים
בדרך שומעים כמה סיפורים איך שלהולנדים היה קשה עם התנאים
ארץ שטוחה עם מים רבים ועם הטבע כל יום מתמודדים.
אז סכרים פה ושם בונים ועל חלק מהים מוותרים ומייבשים
הם לא עצרו ואף פעם לא ויתרו אפילו פולדר שהוא "ים מיובש" הם ייצרו

באוטובוס קצת מוזיקה וגם חידה ואל זנזנס-סכנס נכנסנו בקידה
תחנות רוח מסורתיות ראינו וגבינות ומזכרות לרוב קנינו.
משם אל וולנדאם ממשיכים יש טיילת ומזח שרק לנו ממתינים
אנחנו כאן ואנחנו באמת רעבים אז החלטנו על ציפס וגם על דגים.

אנחנו לא נגזים אם נאמר שהיה נעים עכשיו לאמסטרדאם אנחנו חוזרים
מתארגנים לשיט תעלות לכל הרוצים ומשם לבית המלון בערב חוזרים.