Category Archives: קרואטיה

המלכה השחורה

"לעזאזל איתך, אני נותנת לך את הטירה שלי ואת עצמי, ואתה לא עוזר לי? עכשיו תיפול!
אלו היו המילים שצעקה המלכה אחרי שזרקה אנשים מעל החומות הגבוהות של טירתה, הטירה שבין ההרים לעיר הכמרים – קפטול.

אף אחד לא רצה לעזור לברברה, המלכה השחורה עם לב האבן והנשמה הרעה. אף אחד לא התאבל עליה כשהיא מתה.

אומרים שהיתה המרושעת מבין 107 המלכים שהחזיקו במבצר מדבד שנבנה על אחד ממדרוני ההרים מדבניצה סמוך לזגרב.

ברברה צילי היתה יפהפיה, וכגודל יופיה היתה קרה ואכזרית באופן שאנשים רעדו רק מלהזכיר את שמה. על כתפה עמדה בגאון חית המחמד שלה – העורב השחור שתקף במקורו ובטפריו את מי שהרגיז את מלכתו.
אמרו עליה שהיא נהגה לזרוק את מאהביה אחרי שסיימו את תפקידם היישר אל טלפי חזיר הבר המורעב. היה לה כוח בלתי מרוסן ורעב לא מרוסן לשליטה שרבים מנתיניה האמינו שהיא מכרה את נשימתה לשטן בתמורה לכוחות מיסטיים.

אגדות רבות סופרו עליה, לא ללא סיבה, אחת מהם מספרת שכשכל הבארות באזור הטירה ייבשו והבאר היחידה ש"הניבה" מים היתה של המלכה שבשום פנים לא התירה לאף אדם לשתות ממנה, לתושבים לא נותרה ברירה אלה לצאת אל היער המסוכן שם מצאו מעיין שנוצר בדיוק ביום שייבש בארה של המלכה.
התושבים ששתו מהמעיין ביער ניצלו ממוות אך המלכה לא. היא נותרה לבדה עם כלביה הצמאים ונאלצה לברוח מהם ברחבי הטירה עד שבלית ברירה קפצה מחלון גבוה אל מותה כדי שכלביה לא יישתו את דמה.

אגדה אחרת מספרת עליה שהיא ניסתה לרמות את השטן בנסיון להגן על טירתה, השטן שקלט את מזימתה הפך אותה לנחש שחור ומאז היא משוטטת במסדרונות התת קרקעיים של העיר העתיקה ושומרת על אוצר יקר ערך. האוצר שמדובר עליו מעולם לא נמצא מאמינים שהוא נמצא בעולם התת קרקעי מתחת לעיר העתיקה גרדץ' באזור כנסיית סן מרקו וכיכר סן מרקו המדהימה. מי שייעז להסתובב במסדרות ולחפש אחר האוצר אולי יתקל במלכה המשוטטת, אם הוא ינשק אותה הוא יסיר את קללת השטן ויהפוך אותה לאישה יפהפיה וכל אוצרה יהיה שלו.

אגדת המלכה השחורה לא מסתיימת כאן. מלבד אכזריותה הרבה, אומרים שהיא עסקה בכשפים ושתתה דם אדם. כך שאגדת הערפדים שמסתובבת בחוצות העיר הסמוכה – סמובור מגיעה מהסיפור של ברברה המלכה. יש מי שטוען שסיפורי הערפדים בזגרב קודמים לסיפורי הערפדים של מלכה אחרת לא פחות רעה – אליזבט באטורי מהונגריה. שתיהן דמויות אמיתיות עם הרבה סיפורי בדים.

אם האגדות נכונות או לא זה עניין אחר, מה שבטוח הוא שדמותה נודעה לשמצה כדמות הכי נוראית שחיה בזגרב מאז ומעולם. רבים מנסים לחפש את האמת מאחורי האגדות בביקור בטירה המדבייאלית.

רוקחות על הכוונת

זה מתחיל משעמם אבל שתדעו שזה ממש מעניין אז כדאי לכם לקרוא.
לא הרבה יודעים אבל כשמבקרים בעיר העתיקה בזגרב שבקרואטיה ועוברים את שער האבן לכיוון כיכר מרקוס, ישנה חנות קטנה עתיקה מהמאה ה 14 ששימשה בעבר ועדיין בהווה כבית מרקחת. זהו בית המרקחת הראשון בזגרב והשני בקרואטיה בכלל. את בית המרקחת הזה פתח נכדו של דנטה אליגיירי (מי שכתב את הקומדיה האלוהית) בשנת 1355.
בימים ההם התרופות היו בעצם שיקויים. שיקוי לאהבה, שיקוי לכח גברא, שיקוי לחוכמה ועוד ועוד. את השיקויים האלו הכינו אנשים שהיום אנחנו קוראים להם סבתות אבל הם היו דווקא יותר מלומדים מהסביבה או בעצם יותר יודעים.
מה בעצם הם יודעים??
הם יודעים איך מכינים את הדבר שהציבור משתוקק לו ומאמין בכוחו. בריאות, אהבה, שנאה, חוכמה, כוח, אמונה. היו אלו סודות המועברים מאמא לבת ומי שיודע אותם יש לו כוח רב. אבל הסודות האלו הן צרות… למה? כי בני אדם הם אנשים מאוד מוזרים. כשהם לא מבינים או לא יודעים משהו הם ממלאים את החסר בידע ובהבנה בסיפורים משלהם. הם לא הבינו את האנשים עם הידע הרפואי המופלא ולכן קראו להם מכשפים אבל לרוב היו אלו נשים אז אנחנו נקרא להן מכשפות. מרוב שהכל היה סודי ונסתר החלו להתגלגל סיפורים על מכשפות. סיפרו שהן מעלים באוב מתים שמספרים להם את סוד החיים והמוות ומה שביניהם. סיפרו שהן גרות עם השטן שמלמד אותם דברים כדי ללכוד אנשים. בקיצור סיפרו המון דברים והשמועות האלו עברו מפה לאוזן והגיעו רחוק רחוק.
אז בואו נקפוץ בזמן ובמקום ונגיע לג'ובני בטיסטה שנולד באיטליה ב 1432. ועם הזמן היה לכומר, בישוף, קרדינל ולאפיפיור עד אחרית יומו. גם ג'ובני בטיסטה אימץ שם חדש. ממש כמו בשני הסיפורים הקודמים שלי. נקרא לו מעכשיו אינוצ'נציוס השמיני.
אינוצ'נציוס הזה היה מושחת לאלללה. בתקופה שלו לכל דבר היה מחיר. כתבי המחילה נמכרו משרות דת נמכרו ואפילו האפיפיורות נמכרה עם הזמן למשפחה המושמצת מדיצ'י. בהוראתו הוצאו להורג רבים. בימיו התחזקה האינקויזיציה, הוא שאישר את החוקים נגד האנוסים. אוקצור הוא היה עריץ ללא חת ואכזר ללא טיפת מחילה.
השמועות על המכשפות עם הקסמים של עולם המתים ושל השטן בעצמו מגיעות גם לאפיפיור אינוצ'נציוס השמיני. הוא מחליט לרדת לעומקם של דברים ושולח שני נזירים פרנסיסקנים לבדוק הכצעקתה. לאחד קראו יעקוב ספרינגר שהיה תיאולוג מלומד ולשני קראו היינריך קריימר שהיה אינקוויזיטור שהאמין לשמועות ורצה להוכיח את אמיתותם.
אז הללו יוצאים למסע של שנתיים ברחבי אירופה לחפש אחר המכשפות הנוראיות שעושות כשפים עם השיקויים שלהם אבל מה למרבה הפלא הם לא מוצאים כאלו.
עכשיו, איך באים לאינוצ'נציוס ואומרים לו אדוני האפיפיור – נאדא! לא היה ולא נברא. להגיד את זה, זה פשוט גזר דין מוות. לשניהם. אז מה שהם עשו זה לכתוב את הסיפורים שהם שמעו מפה לאוזן בחוברת אחת וקראו לחוברת הזהו "פטיש המכשפות" – תבדקו אותי. הכל נכון!!
אז יעקוב ספרינג שלצערינו היה יהודי והיה תיאולוג דיי מבריק, הפך את המסמך למשהו מאוד מלומד המחולק לשלושה חלקים. לטענתם הם חשפו קונספירציה זדונית בה המכשפות קשרו קשר עם השטן להפיל את הכנסייה. בחלק השני של החוברת הם הביאו הוכחות וסיפורים לרוב שיחזקו את דבריהם. ובחלק השלישי הם נותנים פתרון לביעור הנגע.
הם מציעים לשלוח אנשים ברחבי אירופה, לתפוס נשים שמישהו הלשין עליהן שהן עוסקות בכישוף, הנשים האלו היו בד"כ יפות וסביר שהסיבה שהלשינו עליהן היא כי הן סירבו לחיזוריהם של גברים או אפילו עוררו קנאתם של נשים אחרות. בכל מקרה את הנערה היה צריך לתפוס ולהעביר אותה מבחן שיוכיח שהיא מכשפה או סתם יפה.
אחד המבחנים היה לנסות להטביע אותה בנהר. אם היא עומדת בטביעה אזי היא מכשפה ויש לשרוף אותה אבל לפני ששורפים אותה יש להוציא ממנה הודאה על עיסוקה בכשפים.
תתארו לכם כשאינוצ'נציוס קורא את החוברת הזו.
אז הוא קורא את הכתוב בשקיקה ונחרד שמישהו קושר נגד הכנסיה. הוא קורא לרדוף את המכשפות עד חורמה. שליחי האשפיפיור היטו אוזן לשמועות, תפסו נשים, העבירו אותן את מבחן הנהר ומי שלא מתה במבחן מתה בשרפה.
ארבעים אלף נשים. ארבעים אלף נשים נחשדו כמכשפות והועלו למוקד לאורך שמונים השנים הבאות.
מי שביקר בעיירה פרייברג שבגרמניה וטייל בחומות העיר העתיקה יכול לראות עדות לאש ששרפה מכשפות במקום.