Monthly Archives: דצמבר 2014

פרומונים, זיעה ומשיכה עזה.

פרומונים, זיעה ומשיכה עזה.

מצד אחד השעה 02:00 בלילה מהצד השני מרגישה ממש עירנית. האנדרנלין שלי בשמיים המחשבות מתרוצצות ויש לי משהוא מעניין בראש שבא לי לשתף.

אתם יודעים… לפני כשלושים שנה החלו את המחקר על פרומונים של בני אדם. המחקר טען שריחות הורמון גברי או נשי יכולים לגרום לנו למשיכה עזה כלפי האדם עד כדי התאהבות ממבט ראשון או ליתר דיוק התאהבות מהרחה ראשונית.
אז את המחקר הזה החלו לפני 30 שנה בבני האדם. ואת זה אפשר למצוא בויקיפדיה אני מודה.

אלא מה? מה החידוש שאני מביאה? אז ככה…
אתם מכירים את הריקוד הזה של קבוצות גברים מחובקים ובקצוות השורה שני גברים שבידם הפנוייה מנופפים במטפחת? אז שתדעו שהנפנוף לא בא יש מאין. מאות שנים היה ידוע בקרב הבריות האיריים (הריקוד נולד באירלנד והתפשט ליוון) שריח זיעה של גבר מבית שחיו (לפני שהזיעה מחמיצה כמובן) הוא ריח שמושך נשים. הריח הזה הוא אותו הורמון שמגרה את הנשים – הפרומון (העברת הורמון). מה שאותם גברים היו עושים זה לנגב במטפחת את הזיעה שלהם ולנפנף את המטפחת סמוך לאפם של הנערות כדי למשוך אותם.
אני מאמינה שמחר אספר לכם על "מבצע קציצה" ממלחמת העולם ה 2. או על איזשהו איבר בגוף.

המפענחת

המפענחת

ט'אנק יו. ט'אנק יו סו מאצ'.
אני מאוד מקווה שמישהו מחבריי המקסימים קורא את השורה הראשונה בצורה הנכונה.
בכל מקרה חשבתי שמעניין לדעת שמי שאומרת את זה בחינניות כל כך גדולה שמצחיקה אותי תמיד מחדש היא ברנדה.
ברנדה היא בלשית שמוצנחת כראש יחידת הפשעים החמורים בלוס אנג'לס.
למה זה מעניין אתכם? לא בטוח שזה מעניין אבל אולי 14 מיליארד דולר יעניינו אתכם?
אניוואי ברנדה על אמת קוראים לה קירה סדג'וויק והיא שייכת לאחת המשפחות העשירות ביותר בארצות הברית. אבל שלא כ-וורן באפט או ביל גייטס (או אני איי וויש) משפחת סדג'וויק היא מה שנקרא "אנשי הכסף הישן" הם השפיעו על ההתפתחות האמריקאית עוד לפני שהגרו עליה. הם גם אלו שייסדו את ניו אינגלנד. ואם תרצו יותר אז שתדעו
שאחד מאבות המשפחה חתם על מגילת העצמאות האמריקאית ב 1776.
בואו נחזור למפענחת.
אז באמת שאין מה להשוות בין הסדרה הזו לבין… איך אני אגיד את זה.. ה-סדרה של כל הזמנים סי.אס.איי ובאמת שמי שמכור לסי.אס.איי כמוני מבין מייד שהמפענחת זה חובבני אבל… חובבני מקסים. תמים כזה.
קירה.. זו המליארדרית שאני מדברת עליה כבר כמה וכמה שורות, וזו שגם נשואה נשואים ארוכים לקווין בייקון, לוקחת על עצמה תפקיד עם הפרעות עממיות כמו למשל הפרעת סוכר (הנה עוד משהוא מלבד הכסף הבלונד והרזון שהיא דומה לי בו. כולם ביחד "יו וויש").
ברשותכם אקפוץ לרגע לסושי המטוגן שלי. כבר ממשיכה.
חזרתי.
קראתי מההתחלה ועד כאן… תשמעו… הקטע הזה עם הכתיבה האסוציאטיבית זו הפרעה ש-או שיש לקירה או שאין לה, ממש אין לי מושג אבל מה שברור הוא שמי שיש לו אותה יש לו דפים עם סיפורים מהדמיון.
על אחד כזה שחי באנגליה והשפיע על דורות צעירים ומבוגרים גם יחד אני רוצה לספר לכם…
אבל זה יהיה מאוחר יותר…בבית בנחת.

"שבור רגל"

טפו טפו טפו חמסה חמסה בלי עין רעה. 
יש מי שלא אומר את המילים האלו כל אחד לחוד או כולם ביחד? 
אני מודה. הכל אמונות תפלות. אין מה לעשות. אישית, אני זורמת כמעט עם כל אמונה שמספרים לי. לא כי אני רוצה.. הבעיה אצלי נובעת מהעובדה שאם שמעתי את האמונה התפלה אני לא יכולה לשכוח אותה ואז היא תקועה לי בדי.אן.איי.
אז בגלל האמונות האלו למשל אני לא עוברת מתחת לסולם. כשאני יושבת עם רגלים פרושות ישר לא אתן לאף אחד לדלג מעליהן ואם עשה זאת בלי שהספקתי אני אבקש ממנו לחזור ולבטל את מה שעשה. אני גם לא שופכת מים רותחים בכיור בלי לפתוח את המים הקרים. למה? הה זה פשוט כדי שהשדים שנמצאים בצינורות לא יישרפו וייצאו עלי.
לפני שאני יוצאת לחו"ל אני מבקשת שישפכו מים לדרך צלחה. כדי שאחזור בשלום ממסע אני מבקשת הלוואה כדי שאהיה חייבת לחזור ולהחזיר.
והרשימה הזו היא ממש הקצה של הקצה 
בקיצור הפחד גורם לי לעשות דברים שאני יודעת שזה שטות במיץ עגבניות אבל אני עושה אותם.. לא מסתכנת שאולי… אולי משהו יקרה. כי תגידו מה שתגידו אבל אל תגידו שאין עין רעה.

אתם יודעים שישנם 2 מצבים בלבד שגורמים לבני אדם להיישיר מבט אחד לעיני השני מבלי להסיט אותם לפרק זמן ארוך?

זוכרים את המשפט תסתכל לי בעיניים ותגיד את זה שוב. זה לא פשוט להסתכל בעיני האחר לאורך זמן ולשקר למשל.

אז כמו שאמרתי קודם ישנם רק שני מצבים שאפשר להסתכל על אדם אחר בעיניו לאורך זמן. 
האחד במצב של אהבה עזה – בני הזוג מסוגלים להסתכל באישוני עיני האהוב לאורך זמן. זה כי בתת מודע הם רואים את התרחבות האישונים והמראה מהפנט אותם. 
הה? יפה לא?
המצב השני הוא בשנאה עזה. אז מסתכלים על היריב בעיניים מצומצמות שיעבירו את עוצמת השנאה.
במצב של שנאה היריבים משתמשים בעיניים כדי להכניע את האחד שיוריד את עיניו וילך.

טוב. אני בטוחה שאינטואטיבית כולם יודעים את זה נכון? אבל מה שב"כ לא יודעים ויסלחו לי אלה שכן

בדרך כלל לא יודעים שהציור הזה של העין שהרבה תולים אותה בצורות רבות בבית עושה בדיוק מה שאנשים שונאים עושים.
אם העין הרעה של מישהו מגיעה לבית של מישהו אחר – העין שתלוייה על הקיר תסתכל עליה עד שהעין הרעה תברח.

עכשיו ממש לא נעים לי כי אני הולכת להגיד משהו מיני ואני בטוחה שזה ישאר לכם במוח לעולם כמו שזה נשאר לי.
אתם מכירים את הפרסה למזל טוב? אתם בכלל ידעתם שבמקור הפרסה סמלה איבר מין של אשה? כשהצמידו את ה"פרסה" המינית למשקוף הדלת קיוו שהעין הרעה תתבלבל ולא תשקיף על הנעשה בתוך הבית.

טוב… אני יודעת שעכשיו זה ארוך מדי לקרוא אבל נשבעת לכם תעשו עוד מאמץ קטנטן כי זה באמת מעניין.

יש אנשים שממש פוחדים שמישהו יגיד משהו טוב עליהם או על ילדיהם שמא העין הרעה תשמע תקנא ותכה. בעלי סוסי המירוץ הם בכלל הגדילו. הם כל כך פחדו שיחמיאו לסוס שלהם ואז תבוא העין הרעה ותשבור לסוס רגל רק כדי להכעיס לכן במקום למלמל מילות חיבה והעצמה לסוס החלו להגיד "שבור רגל" או "break a leg" זאת כדי שהעין הרעה תרגיש מיותרת.

מחר מרגיש לי לכתוב משהו מעניין. נראה אם יצא.

סינדרלה צ'יינה-טאון

סינדרלה צ'יינה-טאון

השעה 12 בלילה. סינדרלה צריכה לברוח אוטוטו הכרכרה תהפוך לדלעת. אז היא רצה ומספיקה בשנייה האחרונה להעלם בלי להחשף. אבל בשביל המשך האגדה היא דאגה להשאיר נעל מפרוות סנאי על המדרגות.

מי שמרגיש מוזר עם מה שכתבתי במשפט הקודם וחושב שהתחרפנתי. חכו שנייה אל תשפטו אני כבר פותרת לכם את הבעייה… רק שתדעו שכשתקראו את זה תהיו פחות או יותר מועטים שבמועטים שיודעים את האמת.

למה נעל מפרוות סנאי ולא מזכוכית? כי כשתרגמו את סיפור סינדרלה התבלבלו בין 2 מילים האחת vair שהיא פרוות סנאי בצבע לבן/שחור והשנייה verre שהיא זכוכית. את המילים שומעים אותו הדבר. אז בסיפור המקורי היה כתוב vair.

אני יודעת שישנם המון שמיחסים את סיפור סינדרלה לסופר הילדים שארל פרו הצרפתי אבל שתדעו שאין זה כך. למעשה סיפור סינדרלה הוא סיפור עממי שנולד בארץ מאוד לא עממית.

מישהוא קרא את הספר "סיפור במניפה"? אם קראתם אז הרווחתם אם לא אז תקראו – זה סיפור שמתרחש בסין. כשקוראים אותו למדים המון על התרבות הסינית אבל בעיקר על מה שנחשב שם עד המאה הקודמת לאידיאל של יופי וזה "רגלי לוטוס" – רק ילדות אצולה או ילדות יפות שיועדו לאציל עברו חווית "כריתת" רגליים או יותר נכון להגיד שבירת עצמות הרגל וחבישתן באופן שרגלי הילדה תהיינה מחודדות וקטנטנות. 
על המנהג ניתן להגיד שמלבד העובדה שהסינים חשבו שרגל קטנה זה יפה…זה גם היה דרך לשמור על האישה שלהם לצידם משום שאותן נשים שעברו את החוויה הנוראית הזו היו תחת עינוי מתמיד. הן לא יכלו ללכת, כל צעד שעשו היה מלווה בייסורים. הן הפכו נכות.
אז…. בואו נקשר את מה שאמרתי כאן
אידיאל היופי. רגלי לוטוס. כף רגל קטנה. כף רגל קטנה. כף רגל קטנה. אידיאל היופי הסיני.

אתם זוכרים את סינדרלה? זוכרים כמה שהרגל שלה היתה קטנה? לא היתה אחת שהצליחה להכניס את רגלה לנעלי הפרווה של סינדרלה. זוכרים?

כשמקשרים את התרבות עם האגדה אפשר להבין את המקור. 
נכון שיפה?
אז אם תרשו לי לסכם
סינדרלה לא באה מאירופה אלא מסין.
ונעל זכוכית ממש לא. זה בכלל לא הגיוני.

אני אראה אם יהיה לי חשק לכתוב עוד משהו מקסים מחר.

שמאל ימין שמאל. שמאל ימין שמאל.

שמאל ימין שמאל. שמאל ימין שמאל.

לא יודעת מה קורה איתי. 
אני מתכוונת לכתיבה המסיבית. 
לדעתי הכתיבה זה כמו גלי חום זה בא והולך.. אז לא לדאוג אוטוטו אשתוק.

מעניין אם זה קורה גם לכם אבל אצלי זה התחיל בשנה האחרונה בכל פעם שאני נכנסת הביתה אני דואגת שהרגל הראשונה שתכנס תהיה רגל ימין. מן אמונה תפלה כזו להתחיל ברגל ימין יביא לי מזל טוב.

אז כמו תמיד אגיד שלדעתי את זה כולם יודעים… ויותר מזה – את זה אפשר למצוא בויקיפדיה… אבל האם ידעתם שמנהג רגל ימין ורגל שמאל הוא מנהג של מאות שנים? עוד מראשית הספירה רגל ימין היתה סימן לגן עדן ורגל שמאל גיהנום.

מה אם ארחיב עוד קצת?
אז
חשבתם פעם – אם רגל ימין מסמלת הצלחה ודרך טובה ורגל שמאל היא הכישלון והרע אז למה כשהצבא צועד שורות שורות…למה תמיד אבל תמיד מתחילים ב
שמאל ימין שמאל ימין שמאל ימין שמאל?
כי… רבותי הקוראים שנשארו לי עד השורה הזו
כי… יציאה למלחמה נחשב לדבר רע ודבר רע מתחילים בשמאל בטח לא בימין.

תודו שאת זה לא ידעתם. אניוואי זו לא המצאה. זו אמת ככה חשבו כשהתחילו את המצעדים הצבאיים.

יש לי הרגשה שמחר אכתוב משהו מעניין אחר. פתאום פייסבוק מרגיש לי יומן ציבורי.

ביוש

ג'יימס בונד ב"במבצע קציצה"

ג'יימס בונד ב"במבצע קציצה"

גנבו לו את הרעיון. זה הרגיז אותו. למען האמת אותי זה היה הורג אבל הוא.. הוא המשיך לחיות ואפילו שיתף פעולה עם הגנב השפל….. זה רק אחר כך שהוא הכניס לכולם באבואהבואה. 
החיים שלו היו מתסכלים כשדיכאו לו את הדימיון אבל כשהוא ישב בג'אמייקה מול מכונת כתיבה מהחומר הישן והטוב הוא צחק שם על כולם.
אומרים שאדם לא מת כל עוד מזכירים אותו.

את איאן פלמינג אין מי שלא מכיר ומזכיר. אוקיי.. רגע… נדייק… אין מי שלא מכיר את ג'יימס בונד. אז ג'יימס זה כמובן הגיבור של מדור 6 שעובד בשירות המלכה ויש לו רישיון להרוג. ומי שהמציא אותו הוא לא אחר מאשר איאן פלמינג.
איאן היה טיפוס מעניין מאוד. פנטאזיונר. גם הוא כמו קירה סדג'וויק, זו מהפוסט הקודם, בא ממשפחה עם כסף ישן. רק שהוא בניגוד אליה חיי את הבילוש והריגול על אמת לא על צחוק.
אז אנחנו ב 1943
(
תתכוננו "מבצע קציצה" מגיע) האנגלים והאמריקאים משתפים פעולה כדי לשבור ולהכניע את הגרמנים. האנגלים רוצים פלישה ימית לסיציליה האמריקאים רוצים פלישה יבשתית לצרפת… יש מן חוסר הסכמה ומייד פשרה. מחליטים בפתיחה סיציליה ובעיקרית פלישה יבשתית לצרפת. בשני המקרים האנגלים והאמריקאים בבעייה איך עומדים מול צבא חזק טכנולוגית ומספרית?
איאן פלמינג..(אם תרצו ג'יימס בונד לפני שנולד) מעלה רעיון בואו נכניס לגרמנים "סוס טרויאני" 
בואו ניקח גופה במצב טוב נלביש אותה במדים עם דרגות נסדר לו תיק עם מסמכים שכתוב עליהם "טופ-סיקרט" במסמכים נרשום אסטרטגיה צבאית של הפוך על הפוך ונגיד שאנחנו מתכוונים לתקוף את סרדיניה ולא את סיציליה ואז… נשליך את הגופה לחופים בדיוק במקום שאין סיכוי שהגרמנים יפספסו.
הרעיון נשמע הזוי לחברה שהשתתפו בסיעור המוחות באותה השעה… והם ביטלו אותו. אלא שלא עברו מספר חודשים שבסיעור מוחות אחר יושב בקבוצה גנב בן גנב שהעלה את הרעיון של איאן וראה זה פלא הרעיון הגנוב מתקבל ללא היסוס (חייבת להגיד שהיה כאן עניין של אגו ונקמה בדיוק מה שעושה סיפור משעמם לסיפור מעניין). 
אז איאן מתרגז מאוד אבל לא רוצה להרוס ולכן הוא זורם עם הגניבה הרעיונאית. 
מה שקורה אחר כך הוא בדיוק כפי שחזו בעלות הברית; הגרמנים מאמינים לגופה, הם מכניסים את ה"סוס" לחמ"ל שלהם ובעקבות המסמכים הסודיים מעבירים את הכוחות שלהם מסיציליה לסרדיניה. מה שפינה את הדרך לכיבוש סיציליה ע"י האנגלים ובני בריתם.

איאן פלמינג היה מאוד מוכשר. לא היה גבול לדמיון שלו. למעשה התכונה הראשונית שבעבורה גייסו אותו לשורות אם.איי.סיקס זה הדמיון והתעוזה שלו. אם תשאלו אותי אז לדעתי זה מה שמניע את העולם לגבולות חדשים. וכשאומרים אין גבול לדמיון… אזי אין גבול פשוטו כמשמעו.
אחרי מלחמת העולם השנייה. איאן מתחתן עם אהובתו הם טסים לג'מייקה לירח דבש. מתאהבים במקום ומחליטים לחזור אליו לתמיד. שם נכתבים סיפורים כמו המרגל שאהב אותי. מרוסיה באהבה. האיש בעל אקדח הזהב. אוקטופוסי.
משם לשון קונרי. רוג'ר מור. פירס ברוסנן ודניאל קרייג הדרך היתה קצרה.
אם תרשו לי משהו אישי לפני שאני יושבת מול מסך המסחר היומי שלי… אז הלוואי שמישהו יגנוב ממני רעיון שבעקבותיו אני אשב מול חופי השנהב עם מרגריטה מסורתית וגבר מפנק עם קוביות בבטן(לא של שוקולד) במקום גרפים ירוקים ואדומים.
ואם אפשר עוד קטנטנה.. תחשבו על קללה עסיסית כי אתמול פספסתי עליה של 40% בגלל 2 סנט.
יאללה זזתי

בארקולאנה

בארקולאנה

ההכנות לקראת הפתיחה של הברקולנה Barcolana. המוני אדם מארצות שכנות ומרחבי איטליה עצמה, הגיעו לטריאסט לצפות בתחרויות ולרכוש יאכטות או משהו קטן יותר. הפתיחה ביום ראשון. אז יהיה צפוף הרבה יותר.

מזג אוויר נפלא. השמיים זרועי ענני כבשה – תענוג.

אז היום הזה התחיל בבכי במחנה הריכוז והמשיך באווירת חופשה אולטימטיבית. יום נפלא הרבה אור וצבע וטסטוסטרון שרירני לפני מצדדי ומאחורי.
הסולו הזה שדיברתי עליו בשמחה ובגאווה מה זה לא מתאים ליד האיטלקים היפים והאמיצים.

סן-סבה – מחנה הריכוז בטריאסט היחיד באיטליה

סן-סבה – מחנה הריכוז בטריאסט היחיד באיטליה

היום בבוקר קמתי לשם שינוי ב 07:30 בבוקר והחלטתי להתחיל אותו בביקור במחנה הריכוז סן-סבה

(Risiera di San-Sabba) שבטריאסט. מחנה ריכוז והשמדה היחיד באיטליה.

משום מה חשבתי שאהיה היחידה במקום והסתבר לי בהפתעה גמורה שרבים מבקרים כאן ולא רק יהודים. קבוצות מאורגנות של מבוגרים וגם קבוצות צעירים מבתי הספר מגיעים כדי לשמוע וללמוד.
המחנה והמוזיאון בתוכו פתוחים למבקרים ללא עלות כספית.

קפה סן מרקו ממש מאחורי בית הכנסת

קפה סן מרקו ממש מאחורי בית הכנסת

שעתיים לפני שעוזבת את המלון/לופט אני יושבת בבית קפה סן מרקו ממש מול הלופט ששכרתי.רוצה להגיד שכמעט פספסתי את המקום המדהים הזה. איזה מזל שלמרות העייפות ולמרות 121 המדרגות שאעלה מאוחר יותר בפעם השלישית היום… למרות זאת – כל כך שמחה שיצא להכנס בטעות או בגורל.

לראות את טריאסט בפעם השנייה ולאהוב אותה

לראות את טריאסט בפעם השנייה ולאהוב אותה

הגעתי לטריאסט דרך העיירה קוזינה – דרך צרה שעולה ויורדת ולבסוף מגיעה אל העיר האיטלקית הימית. חיפשתי את בית הדירות וכשמצאתי נאלצתי לחכות כי בעלת הבית לקחה את הילדים שלה לבית הספר… והיא מתנצלת כל כך שאני מחכה (זו אני המשוגעת שמגיעה ב 07:30) אניוואי בזמן שמחכה יושבת לשתות את הקפה האיטלקי הראשון שלי בכיכר ליד וראו מה נמצא ממש ממול?
בית הכנסת הגדול ביותר באיטליה. רב בית הכנסת הוא רבה של הקהילה היהודית הספורה של לובליאנה גם כן.
בפעם האחרונה שהייתי כאן (לפני 6 שנים בערך) הייתי בסטאז וכדי למצוא את בית הכנסת הזה רצנו 45 דקות.. אני מזמן איבדתי את הכיוון וידעתי שאת הנוסעים שלי לא אוכל להביא לכאן – היום באתי לתקן את המצב וללמוד כל מה שצריך על העיר המקסימה הזו.

בעלת הבית שלי הגיעה ולקחה אותי לדירה.
תשמעו חבריי היקרים – מי שמכיר אותי טוב יודע שאני לא מתפשרת בבתי מלון – צריכה רמה ומיקום – הרמה יכולה להתחלף לטובת ייחודיות לפעמים – וזה מה שעשיתי הפעם. קראתי על המקום בבוקינג והתגובות היו נלהבות שהייתי חייבת לבדוק בעצמי. נכון…כמעט כל תגובה התייחסה לעובדה שאין מעלית בבניין… אז בינינו לספורטאית כמוני שמטפסת עליות לטירות בקלילות – מדרגות זה "פיס אוף קייק"
אז עליתי… עד הקומה הראשונה 26 מדרגות – כל אחת מהקומות הבאות 25 מדרגות (4 קומות) בקומה מספר 2 שאלתי באיזה קומה אני? אמרה ששיכנה אותי ברביעית… קיבלתי חום וחשבתי שאני אהיה הראשונה שאקטול את המקום… אם אשאר שעה נוספת כאן.
ואז היא פתחה את הדלת ללופט שלי וזה מה שראיתי… אני עוד אצלם… עכשיו רצה לתור את העיר.אוטובוס מס 6 (1.30 יורו) לוקח אותי לארמון מיראמר – להגיד לכם שציפיתי לראות מה שראיתי זה יהיה שקר גס.

זה היה מרהיב. מיראמר (לראות את הים) כשמו כן הוא מכל מקום בארמון ניתן לראות את הים. הוא בנוי על לשון חוף ויש לו פארק ענק שממש מזכיר את הפארק של וילה אנג'ולינה שבאופטיה(קרואטיה) אבל לא לחינם אני נזכרת בוילה ההיא – שהרי איגיניו סקארפה שבנה אותה מגיע מטריאסט.
הטיול בגני הארמון, למרות השיפוצים שנעשים בו, מכניס אותי לאווירה שלווה. בניגוד לאווירה בעיר שיש בה יש פעילות רבה… נבנים במות בפיאצות הגדולות ומאות דוכנים מוקמים וכל זה משום ש…
בשבוע הבא (שבוע שני של חודש אוקטובר) מתקיים הברקולנה Barcolana – אז אם יש לכם קצת כסף ובא לכם לקנות יאכטה אתם מוזמנים להגיע לכאן. המכירות מתקיימות פעם בשנה והטריאסטנים מתרגשים מאוד.
המרינה שאתם רואים בתמונות מפוצצת סירות ובאזור הארמון מסתובבים מרצדסים רבי עוצמה ואון (ודי לחכימא ברמיזה – אני את שלי אמרתי)