Monthly Archives: פברואר 2016

האיש שחוצה קירות – מרסל איימה

הפסל "האיש שחוצה קירות" נמצא במונמארט.

הפסל פוסל בהשראת הסיפור של מרסל איימה. הספר עובד לסרט עם השחקן הקומיקאי בורביל.
מרסל איימה כותב על רווק בשם דטייו בן 43 שעובד במשרד שנים רבות והכל הלך על מיי מנוחות הוא היה מבסוט והסביבה בעבודה היתה מבסוטית ואז מגיע בוס חדש ומושיבים אותו במשרד ממש ליד הרווק. לצערו הוא לא בא טוב בעיניים של הבוס החדש וזה ממש יירד לחייו
יום אחד הרווק ננעל במשרד מבלי יכולת לצאת.. בזמן שהוא מנסה לפרוץ את הדלת הוא שם לב שהוא עובר דרך הדלת מחוץ לחדרו.
מסתבר שלרווק יש סגולה לעבור קירות. בהתחלה הוא לא מנצל את הסגולה הזו… להיפך הוא הולך לרופא וזה נותן לו כדור שמבטל את היכולת הזו.
הרווק שם את הכדור במגירת הכדורים שלו ושוכח מזה.
אבל הבוס שלו ממשיך להתעלל בו אז הוא מחליט להחזיר לו. באחד הימים כשהבוס הצעיר יושב בחדרו מוציא הרווק את הראש לתוך חדרו של הבוס שלו. כשזה רואה את ראשו של הרווק.. הוא מתחרפן ומשתגע. רואה הרווק כי טוב והוא מתחיל לנצל את הסגולה לעבור קירות כדי לגנוב. הוא מתחיל לגנוב תכשיטים… יהלומים בעיקר.. אלא שהוא בכלל לא ניסה להסתיר את זהותו. כי מה זה משנה הרי גם כשהוא נתפס הוא יצא מהכלא דרך הקיר. וכך הוא מתעתע בכולם.
יום אחד הוא פוגש אישה נשואה. הוא מתאהב בה ממבט ראשון. האישה הזו כל כך יפה היתה שבעלה נעל אותה בבית מקנאה. אבל הרווק שלנו שכל הדלתות בעולם פתוחות עבורו… נכנס לביתה של היפהפיה הנשואה.. והיא שנסגרה כל כך הרבה זמן בחדרה נפלה לידיו כפרי בשל.
אניוואי מתפתח לו רומן בינו לבינה. אמאמא… יום אחד ממש לפני שהוא הולך לבקר את אהובתו הוא חוטף כאב ראש לכן הוא לוקח כדור מהמגירה ובולע אותו אמאמא הוא לקח בטעות את הכדור שירפא אותו מחציית קירות במקום כדור נגד כאב ראש. וכך הוא מגיע לחברה שלו נכנס אליה.. אוהב אותה וממש לפני שבעלה מגיע הוא יוצא… אלא שהוא נתקע ממש באמצע המעבר בקיר כי בדיוק ברגע זה הכדור השלים את הריפוי הסופי של הרווק מסגולתו. וכך הוא נתפס בקלקלתו.

 

האביר העשיר בקארקסון

בטירת קארקסון, בביקור באחד החדרים אני נתקלת בסרקופג של אביר בטירה. כמובן שעל אביריםכולכם שמעתם. אני רוצה לספר על האביר דברים שלא תמיד חושבים עליהם.

היום כשעמדתי לפני הסרקופג בטרה שמתי לב לאורכו.. האביר הספציפי הזה היה גבוה. גבוה מאוד לתקופתו – המאה ה 12 תקופת מסעי הצלב.

אבירים בתקופה הזו היו צריכים להיות עשירים כקורח כדי להשתתף במסע צלב. סתם לדוגמא ניקח את השיריון שלו שעשוי מ 50,000 שרשראות קטנות מחוברות יחדיו – האביר היה צריך לשלם עליו מכספו. במונחים של היום למשל חליפת השריון שלו עלתה כ 21,000 יורו. החרב שהוא מחזיק עולה כ 3,500 יורו.. דרך אגב בעניין החרב – החרב מספרת לנו כיצד האביר מת… כשהיא מונחת בצד הוא מת במלחמה כשהיא מונחת עליו באמצע הוא מת מוות טבעי.

האביר שהלך למסע צלב היה חייב לפחות שלושה סוסים רגילים ששלושתם יחדיו עלו 75,000 יורו ובנוסף להם היה חייב סוס אחד "מומחה" לחימה שעלה 72,000 יורו הוא צריך הספקת אוכל לו ולמשרתים למשך שנתיים (מסע הצלב הראשון לארץ ישראל) בסה"כ האביר בזבז מכספו כ 360,000 יורו כדי לצאת למסע צלבני ולזכות בתהילה הגדולה. הוא האמין שלמות במסע צלב זו פתיחת דלת לגן-העדן… אלא שאמונה זו חלפה עברה מייד אחרי שהמגפה השחורה השמידה כשליש מאוכלוסיית אירופה, תוסיפו לזה את מלחמת 100 השנים כך שאחרי מסת המוות הנוראי פתאום למות למען הצלב או בכלל לא נחשב פרוזדור לגן עדן אלא הגהינום פר-אקסלונס.

תראו.. האביר העשיר הזה מקבל חינוך למופת. הוא נשלח בדרך כלל למשפחות אצילות ועשירות אחרות ושם הוא לומד כמה שפות כמו לטינית צרפתית אנגלית, מתמטיקה ברמה גבוהה, מוזיקה ואפילו ריקוד…

סביר להניח שבמאה ה 12 בתקופה שהאוניברסיטאות הוקמו (הראשונה בבולוניה שבאיטליה אחריה אוקספורד ואחר כך הסורבון) נשלחו ההאבירים הצעירים ללמוד באוניברסיטאות הללו. תראו כמה השקעה. אז כמובן שלא כל האבירים יכלו להרשות לעצמם להצטרף למסע צלב. היו הרבה אחרים שהודו שהם לא יכולים לעמוד בהוצאות הרבות של מסע הצלב.

עכשיו כל מה שסיפרתי זה סתם משהו שבדרך כלל לא חושבים עליו ובדרך כלל גם שוכחים מייד אחרי שקוראים או שומעים… אבל הנה משהו מאוד נחמד שסביר שלא תשכחו לעולם.

במאות הקדומות ובעיקר בימי הביניים – המלח (זה שבלעדיו לאוכל אין טעם) היה מצרך יקר ערך באזור דרום צרפת. אבירים היו נוהגים לשלם במלח. מלח בצרפתית זה סל (סגול ב סמך) המילה משכורת בצרפתית זה סלר באנגלית זה סלרי

מקור המילה משכורת (סלרי-אנגלית, סלר-צרפתית) אם כך מגיע מאופן התשלום קרי מלח.